מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 20 - ספטמבר 2020

טאבו

3 . – דיון בתכנים מיניים עם ילדים נחשב לטאבו הבושה בחברה הערבית המוסלמית. היבט זה בא לידי ביטוי בנרטיבים של הילדים בצורות האלה: • הילדים לא הזכירו את שמות איברי הגוף האינטימיים. במקום זה, כשהתבקשו על ידי החוקר לספר עליהם, "המקום המביש" ('עיב' בערבית). הם השתמשו במונח • לא הצליחו לפרט את התכנים המיניים 13 גם ילדים בני "אבא שלי ניגב את החלב", והשתמשו במונחים כגון "הוא עשה לי משהו מלוכלך / אסור". 4 . – התפיסה והניסיון של הילדים, שלפיהם המבוגר במרכז המבוגר הוא שבמרכז, באים לידי ביטוי בנרטיבים שלהם ובהתנהגותם במהלך החקירה. לעיתים קרובות עמדת הילדים היא שתפקידם לדאוג לרווחת המבוגר. לדוגמה: • כשילדים התבקשו על ידי החוקרים בחלק המקדים של החקירה לספר על הדברים שהם אוהבים לעשות, "אני אוהבת לעזור תשובות הילדים היו פעמים רבות: לאימא ואבא... אני אוהב להקשיב למורה שלי... אני אוהבת לנקות את הכיתה... ". • תפיסות הילדים את היחסים עם המבוגרים השתקפו ביחסיהם עם חוקרי הילדים: כאשר החוקר הערבי לא הצליח להבין חלק מדברי הילד, הילד שינה את הניב כדי לסייע לחוקר להבין אותו. • הילדים פנו אל החוקרים במילים המעידות על כבוד: "דוד שלי / המורה שלי". מחקר שבחן את הקשר בין השיוך החברתי ובין חשיפת הפגיעה בחקירות של ילדים שנפגעו מינית נקודת המוצא של מחקר זה היא שהתבוננות מודעת הקשר, אשר מסוגלת להבחין בהצטלבויות של מיקומים חברתיים של ילדים נפגעים מינית מקבוצות חברתיות שונות, תוכל לקדם הבנה טובה יותר של התופעה, ובעקבותיה – פיתוח שירותים מותאמים לילדים מסביבות חברתיות שונות וקידום חקירות של מקרי פגיעה מינית בילדים. ,2015 חקירות משנת 1,054 המדגם כלל דגימה אקראית של . כמחצית מהילדים היו 14-3 של ילדים יהודים וערבים בני

10%- יהודים חרדים ו 22% , יהודים דתיים 18% , יהודים חילונים ערבים מוסלמים. הממצאים העיקריים הצביעו על קיומו של קשר בין השיוך החברתי של הילד הנפגע ובין חשיפת הפגיעה במהלך החקירה. כאמור, הייצוג של הילדים המוסלמים במדגם בלבד, אף שחלקם 10% – של מחקר זה היה נמוך מהצפוי באוכלוסייה הכללית גדול יותר. פער זה עלול להצביע על כך שלמעשה ישנם מקרים רבים של פגיעה מינית שלא דווחו, ושילדים ערבים מוסלמים רבים אינם מגלים כי נפגעו מינית. כמו כן הממצאים הראו כי ילדים ערבים מוסלמים דיווחו יותר על פגיעה רב-פעמית בהשוואה לכל הקבוצות של הילדים היהודים. ממצא זה מעיד שילדים מוסלמים נוטים לדחות את חשיפת הפגיעה בהם זמן רב יותר, מה שגורם להישנות אירועי הפגיעה. הסבר אפשרי לדחייה של חשיפת הפגיעה לגורמים פורמליים לאורך זמן הוא הנורמות החברתיות, התרבותיות, הדתיות והסוציו-פוליטיות של חברה זו. לעיתים קרובות הן מכתיבות לילדים מוסלמים לדווח לגורמים פורמליים, באישור ההורים והמשפחה ובתמיכתם, רק לאחר שרשתות התמיכה המשפחתיות והחברתיות לא הצליחו לפתור את הבעיה או להפסיק את הפגיעה בהם. לסיכום, מאמר זה שופך אור על הצורך להתאים את תוכניות הלימודים, ההכשרות וההנחיות המעשיות הקיימות במקצוע העבודה הסוציאלית ובתחום חקירות הילדים לילדים מהחברה הערבית מוסלמית. מטרת המאמר לתרום להבנה שעל המערכת המשפטית במדינה להתאים את תהליך גביית העדות ואת עשיית הצדק כלפי ילדים נפגעים מינית מחברות ותרבויות שונות.

I נקודת מפגש 55