מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 20 - ספטמבר 2020

חנין מורדי

בחינה של חקירות של ילדים ערבים מוסלמים שנפגעו מינית שופכת אור נוסף על הדינמיקה ועל האתגרים הכרוכים במפגש של הילד הנפגע עם חוקר הילדים. להלן הצצה לשני מחקרים שנעשו בתחום זה.

ילדים מוסלמים מהוות אתגר עצום עבור כל המעורבים בדבר, מאחר שהן מושפעות מגורמים חברתיים, תרבותיים, דתיים וסוציו-פוליטיים ייחודיים השונים מאלו שבחברות מערביות יותר, לרבות החברה היהודית הישראלית. חוקרי ילדים בני החברה הערבית מעידים כי גיוס הילד לשיתוף פעולה, לחשיפת סיפור הפגיעה ולמסירת עדות במהלך חקירת הילדים מושפע מגורמים שונים: 1 . – נראה כי שם התפקיד "חוקר ילדים" גורם שם התפקיד בלבול, חשדנות ועוינות שמקורם ביחס כלפי הממסד, המשטרה ומערכת אכיפת החוק. יחס זה נובע מתחושות של אפליה לרעה על ידי הרוב היהודי, וכן מההיסטוריה של הסכסוך הפוליטי והדתי בין החברה הישראלית . לחברה הערבית 2 . הנטייה לפתרון קונפליקטים בעזרת גורמים קהילתיים – בחברה הערבית עדיין אין מודעות מספקת לשירותים הטיפוליים. קונפליקטים במשפחה או בחברה מוסדרים לרוב על ידי המשפחה המורחבת או על ידי ועדת "אלאיסלאח" המורכבת ממכובדים ואנשי דת. ועדה זו מחליפה במידה מסוימת את רשויות החוק והממסד, ומטרתה לכרות ברית שלום בין שני הצדדים המעורבים (משפחות הנפגע והפוגע), על פי כללים ברורים. הצד הנפגע קובע את הסכום שישולם לו כפיצוי או כל תמורה אחרת. 3 . – בעיתות מצוקה קושי בחשיפה לפני גורמים זרים או קושי, יש ציפייה מילדים שיפנו אל ההורים או אל בני משפחה אחרים לקבלת עזרה. הקשרים חברתיים, תרבותיים וסוציו-פוליטיים שונים עדיין מקשים עליהם לעיתים קרובות להשתמש בשירותים פורמליים בשל החשש מסטיגמה, מדחייה חברתית ואף מענישה. 4 . – הילד הערבי מחונך בדרך כלל דרכי הביטוי המילוליות למעט בדיבור. מצופה מהילד שיאמר את עיקרי הדברים, ללא הרחבה שמבזבזת זמן יקר של אנשים מבוגרים. לכן כאשר חוקר הילדים מבקש מהילד לספר הכול על הפגיעה המינית שבוצעה בו, בדרך כלל יהיה תיאורו של הילד מצומצם. במצב דברים זה נדרש מהחוקר להשקיע מאמצים רבים בדיבוב הילד ובעידודו להרחיב בתיאוריו. 5 . היחס לעבירות מין – ילדים מוסלמים לרוב מחונכים לצניעות ביחס לגוף בציבור ולהימנעות מתיאור יחסים או מעשים מיניים. אי לכך, חקירות של ילדים נפגעים מינית מלוות במאמצי חיזוק רבים, בעידוד ובמתן לגיטימציה לספר את הפגיעה.

מחקר איכותני שהתמקד בהתערבויות של חוקרי ילדים עם ילדים מוסלמים נפגעים מינית מחקר זה עסק בבחינת סוגיות תרבותיות שעולות בחקירות של ילדים מוסלמים שנפגעו מינית, ובזיהוי האתגרים העומדים לפני חוקרי הילדים והשיקולים המיוחדים המנחים אותם. 13- בנות ו 17( 14-7 חקירות של ילדים בני 30 המדגם כלל המקרים 30 . מתוך 2016-2013 בנים), שנעשו במהלך השנים מהפוגעים היו בני משפחה של הילדים הנפגעים 12 נמצא כי היו מכרים מחוץ למשפחה (חברים או 18- (אב, אח או דוד), ו מורים). נוסף על כך, אירועי הפגיעה לכאורה התרחשו כמה מקרים של נגיעות באזורים אינטימיים מעל 9 פעמים, עם מקרי פגיעה 15- מקרים של נגיעות מתחת לבגדים ו 6 , הבגדים שבהם הייתה חדירה של איברי מין, אצבעות ו/או חפצים. ניתוח נושאי נבחר כאסטרטגיה לניתוח הנרטיבים של הילדים. מדובר בטכניקה של ניתוח איכותני לזיהוי דפוסים (נושאים) שבאים לידי ביטוי במסגרת הנתונים, לניתוחם ולדיווח עליהם. הניתוח חשף ארבע תמות מרכזיות שבאו לידי ביטוי בעדויות הילדים: 1 . – ילדים בחברה הערבית לרוב חשיפת הפגיעה המינית גדלים ברוח התפיסה האומרת כי הם אינם צריכים לחפש עזרה, ואם יש בעיה שדורשת פתרון – הפתרון יהיה תלוי במבוגרים שבחייהם. היבט זה בא לידי ביטוי בנרטיבים של הילדים; רוב הילדים לא חשפו את סיפור הפגיעה בהם מרצונם החופשי ולא פנו לעזרה. כך למשל, אחת "אני לא מטומטמת כדי לספר לך הבנות אמרה בחקירה: ולגרום בושה לי ולמשפחה שלי". 2 . – חוסר האמון של הילדים במוסדות חוסר האמון השלטון ניכר בנרטיבים שלהם; הם מביעים נכונות לשתף פעולה בחקירות כל עוד סיפור הפגיעה שלהם לא יועבר לארגונים רשמיים אחרים. כך למשל, היו ילדים שהיה חשוב להם לשאול בטרם יחשפו את סיפור הפגיעה "מי יראה את זה?" "האם תראי את זה וימסרו עדות: למישהו?"

נקודת מפגש I 54