מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 25 - יולי 2023

סיגל קני-פז

ונשנות. כילדים, הורים אלה היו חשופים למצבי סטרס וטראומה מתמשכים, וכפי שמחקרי מוח מראים, אלה הותירו את חותמם על היכולות התפקודיות והרגשיות, על הוויסות ועל היכולת של ההורים לתת אמון במערכות ובגופים .)Van der Kolk, 2015( המבקשים את טובתם אירועי חיים טראומטיים שמלווים את ההורה אל ההורות פוגעים בבניית יחסי התקשרות תקינים עם ילדו. דפוסי התקשרות לא בטוחים של ההורה אינם מאפשרים לו לזהות ), וכפי Gross et al., 2023( את הסכנות האורבות לילדו ), הורה פגוע Lieberman et al., 2019( שציינו ליברמן ואחרות יתקשה להגן על ילדו ולווסת אותו. בעברם חשו הורים אלו לעיתים קרובות לא רצויים – כאשר הדמויות המטפלות היו לא זמינות, פוגעניות ועסוקות בעצמן ובהישרדותן היומיומית. כילדים, לא היה מי שיהיה קשוב ), יחזיק אותם ב"מיינד" Stern, 1995( לצורכיהם הרגשיים ) ויסייע להם לפתח יכולות מנטליזציה Winnicot, 1996( ). לעיתים קרובות פיתחו הורים אלו Fonagy et al., 2018( ), שיש בו כדי להסביר 2016 , דפוס התקשרות לא בטוח (בולבי תגובות של חשדנות וחוסר אמון, הבאים לידי ביטוי בשמירת מרחק, בדחייה ובתוקפנות. המטפל הוא הנחווה כפולש, לא ). חשוב שנוכל להבחין, Fraiberg et al., 1980( רוחות הרפאים מאחורי התנהגויות לא קלות להכלה אלו של ההורה, בפעוט שלא קיבל את המענה ההולם לצרכיו הבסיסים ולביטחונו האישי. הורות דרך עדשת ההתקשרות העדשה החברתית מאפשרת לנו להתבונן בכשלים ההוריים ובמצבי סיכון של ילדים כתוצרים של מבנים חברתיים כלכליים לא שוויוניים. להורה, בהיותו ילד, הייתה חוויה של חיים בשוליים, הדרה, זניחות חברתית ואי שוויון; יש הורים שבשנות התבגרותם המוקדמות איבדו את התקווה. חוויות אלו משחזרות את עצמן שוב בהיותם הורים. כידוע, הורות אינה נטולת הקשר חברתי, כלכלי, שכונתי ותעסוקתי. המשאבים העומדים לרשות ההורה משפיעים במישרין על יכולתו לגדל את ילדיו באופן מיטיב. אין תינוק בלי אימא, אמר ויניקוט, ואין אימא ללא הקשר סביבתי, אומרת ליברמן. דחק, עוני, תנאי דיור ותעסוקה ירודים, יש בהם כדי "להתקיף" את ההורות ולפגוע באיכותה. הורות דרך העדשה החברתית

הורות תחת התקפה

), מצליח 1993( המושג אוכלוסיות מובסות, שטבע רוזנפלד לתאר היטב את אוכלוסיית ההורים שבמוקד דיון זה. לדבריו, אוכלוסיות המצוקה הובסו פעמיים – פעם אחת בשל תנאי חייהם אשר מיקמו אותם בשולי החברה, ופעם שנייה בשל החברה שלא השכילה לסייע להם לצאת מהמצוקה. אני מוצאת כי ההורים שאני מתארת כאן חוו את ילדותם בהדרה ובהזנחה וכעת, משהפכו להורים, הם נדרשים להעניק לילדיהם את מה שמעולם לא קיבלו. בהשאלה מהמושג שטבע רוזנפלד, אני מוצאת כי יש הורים שחוו עצמם במלחמה יומיומית לשרוד את מצוקותיהם, בו בזמן שהם אחראים לילד. בניסיון לשרוד, הם יוצאים לעיתים קרובות בתחושת כישלון ותבוסה. יש בהם כאלה שילדיהם אינם משגשגים במונחים של תפקוד לימודי, חברתי והתנהגותי, ההורים מקבלים כל העת משוב שלילי מהסוכנויות החברתיות, קרי טיפת חלב, הגן, בית הספר והרווחה, שמצביעות על חריגותו של הילד. ההורה נדרש לבוא תדיר לקחת את ילדו מבית הספר כי הילד פגע או הפריע; ילדיו נפלטים מן המסגרות הרגילות ועוברים לאלו ה"מיוחדות". החוויה של שוני והדרה, שההורה מכיר טוב כל כך מעברו, משחזרת את עצמה מול ילדו. ההורה חווה משוב שלילי גם בתוך הקשר שלו עם הילד. בעת תסכול, ההורה משתמש בכלים המוכרים לו מילדותו, ואלו עלולים להיות פוגעניים. גם כשההורה רוצה לעשות תיקון ולפעול אחרת, תגובת הנגד עלולה להיות פוגענית לא פחות. חוויית ההורות הופכת למתסכלת פעמים רבות. תחושת הביטחון והרוך שהילד זקוק להם מתחלפים במאבק. בד בבד ההורה השורד, אשר לעיתים קרובות חי בצמצום ובעוני, מוצא ). אם 2015 , דרכים להיאבק בכוחות החזקים ממנו (קרומר-נבו הוא מצליח לעבוד, הוא עובד בעבודות שהשכר בהן זעום, ולכן הוא מתקשה לספק לילדו את צרכיו הבסיסיים, כגון ציוד לבית הספר, תרופה או חוג. הורים אלה וילדיהם חיים בהיעדר נגישות למשאבים כלכליים וחברתיים ובסביבה דלה ומסכנת. בחינת חוויות החיים של הורים החווים תחושת הישרדות דרך עדשות הטראומה, ההתקשרות והעדשה החברתית, תסייע לנו להעמיק את הבנת התהליכים המחוללים חוויות קשות, כפי שתיארתי לעיל, ומכאן – גם את האפשרות לסייע להורים ולילדים להימנע מהעברה בין-דורית.

הורות דרך עדשת הטראומה

כאמור, מדובר בהורים שבילדותם חוו טראומות מצטברות, ובהן פגיעה בגוף ובנפש, אלימות, השפלה, הזנחה, אובדן, נטישה, עוני, הגירה לא מוצלחת ומעברים והשמות חוזרות

נקודת מפגש I 10