מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 25 - יולי 2023

רואים ואינם נראים - חשיפת פעוטות לאלימות במסגרות חינוכיות

אלה חווים איום רגשי מתמשך שגורם לחרדה, חוסר אונים ואובדן שליטה. נוסף על כך, מכיוון שהבעת אמפתיה והגשת עזרה אינן מתוגמלות, ותיתכן אף ענישה בגינן, תפיסת הילד לגבי התנהגות ראויה ומה מותר ואסור מתעוותת. ממחקרים העוסקים בחשיפה של ילדים לאלימות בין בני זוג ) אנו למדים כי עצם החשיפה לאלימות domestic violence( מהווה טראומה הפוגעת בהיבטים התפתחותיים רבים, לרבות היבטים מוחיים, נפשיים ובריאותיים, וכי היא בעלת השלכות ארוכות טווח. כך גם בחשיפה לאלימות מצד דמויות משמעותיות במסגרות לגיל הרך. גם פגיעה באדם מהסביבה הקרובה לפעוט, כבמקרים של עדות להתעללות בילד אחר, עלולה להוות גורם לתסמונת דחק פוסט-טראומטית בקרב פעוטות. הטראומה נרשמת בגוף ועוברת החייאה דרכו. כשלילד אין הסבר לאירועים הטראומטיים, רמת החרדה וחוסר הוויסות מתגברת, ותגובותיו ההתנהגותיות והרגשיות הן דרכו של הגוף "לספר" את שהילד עבר. במקרים אלו, היבטים מסוימים בהתנהגות המטפלת/ הגננת (למשל – טון דיבור, הבעת פנים, תנועת גוף) הופכים לתזכורת הטראומטית הממשיכה ללוות את הפעוט במהלך חייו, גם אחרי שחשיפתו לאותה דמות נפסקה. מערכות יחסים, קשרים ופעילויות שאדם מבצע, מינקות ועד סוף חייו, מותירים את רישומם על התפתחות המוח ומעצבים את מבנהו. מבנה המוח ותפקודו תלויים בשילוב של גורמים גנטיים, גורמים סביבתיים והשפעת ההתנסות. תינוק בריא נולד עם כמות נוירונים מספקת ואף גדולה מכפי שהוא זקוק לה, אך היכולת להפעיל ולהבשיל את פעילותם המשותפת של הנוירונים הללו, ולהביא את מערכת העצבים המרכזית לכדי מוח שלם ומתפקד, מתפתחת במהלך החיים. קצב ההתפתחות האינטנסיבי ביותר הוא בשנות החיים הראשונות (מגיל לידה עד שלוש), שאז הגנטיקה וההשפעה הסביבתית פועלות יחדיו לעיצוב מבנה המוח. כך חשיפה להתעללות בגיל הרך עלולה לפגום בהתפתחות המוח באופן שגורר נזקים משמעותיים וארוכי טווח ופוגע במימוש הפוטנציאל של הילד, הן בילדות והן בבגרות. בהקשר זה, המחקר הרפואי בתחום של ילדים נפגעי הזנחה, טראומה והתעללות מצביע על כך שילדים הנחשפים לטראומות רבות או ממושכות עלולים לסבול מטראומה .)toxic stress( " מצטברת עקב "לחץ רעיל נזקים קוגניטיביים, התפתחותיים, בריאותיים והתנהגותיים ארוכי טווח בעקבות התעללות וחשיפה לאלימות: עדויות ממחקרים מדעיים

מרכזיותה של המטפלת/הגננת בהתפתחות הפעוט וההשלכות של אלימות מצידה

אבני היסוד של התפתחותו הרגשית, החברתית והמוחית התקינה של הילד מונחות על ידי מערכות היחסים המשמעותיות שהוא חווה בשלוש השנים הראשונות לחייו, ומכאן החשיבות היתרה בסיפוק סביבה מיטיבה להתפתחותו. תפקידן של מסגרות לגיל הרך, וכן של אנשי המקצוע המאיישים אותן הוא לתמוך בהתפתחותם של הפעוטות ולקדם יחסי חִברּות שכוללים כבוד, אמפתיה, שיתוף וראיית מצוקת האחר. במסגרת הפועלת כדבעי, המטפלת/הגננת מפתחת אצל הפעוטות תכונות של נדיבות, רגישות, אמפתיה, וכן יכולת לחיות בקבוצה מתוך ויסות רגשות, ובכללם כעס ואלימות. המטפלת/הגננת עושה זאת באמצעות תיווך, שיּום רגשות, ביאור מצבים חברתיים קונפליקטואליים והיותה מודל לכל אלו. התנהלות המטפלת/הגננת והמרחב של הפעוטון/ הגן מהווים תשתית לימודית ורגשית חשובה לילד, לצד המודל שקיים בביתו. בגנים שמתרחשת בהם אלימות, מרכיבים אלו לא רק שאינם מתקיימים בהתנהלות המטפלת/הגננת – אלא שהיא עצמה מהווה מודל פוגעני ליחסי כוח ושליטה. כך המטפלת/הגננת, כדמות משמעותית בחיי הפעוט, הופכת לדמות שממנה הוא חושש, והוא לומד שהתנהגויות מסוימות, אף בסיסיות (למשל, בקשה לאוכל), עשויות לעורר תגובה אלימה. בתוך כך, הוא אף לומד להתנהג שלא על פי צרכיו ורצונותיו, אלא מתוך פחד מהמטפלת/הגננת. כשהמטפלת/הגננת "נחמדה" כלפי הילד רק לעיתים, או כשהוא אינו נפגע ממנה ישירות, התמונה הופכת למבלבלת יותר עבורו, שכן הכמיהה של הפעוט היא לדמות מיטיבה. כשתגובת המטפלת/הגננת אינה עקבית, או שהיא פוגענית כלפי ילד אחר, הילד נתון בדילמה: האם ייגש אליה וייפגע, או שמא יוכל להיעזר בה. במקרים רבים בלבול זה גורם לפעוט שלא לגשת כלל אל המטפלת/הגננת, או לגשת אליה למרות היותה דמות מפחידה ומאיימת, באופן דומה לילדים הנפגעים מאלימות בבית ומחפשים קרבה להורה המתעלל בד בבד עם חרדה עצומה ממנו. מצבים אלה עלולים להוביל לתהליכים דיסוציאטיביים אצל אותם פעוטות. התנהגות אלימה של המטפלת/הגננת כלפי מי מהילדים מפירה את הקשר כבסיס בטוח עבור כלל הפעוטות במסגרת ומטלטלת את המרחב החיצוני והפנימי של הפעוט, גם אם הוא עצמו אינו חווה אלימות ישירה. יתרה מזאת, הפעוט לומד מהם היחסים המצופים בפעוטון/ בגן, והוא עלול להתנהל כך גם במרחבים אחרים. מדיווחים על ילדים שמתחנכים במסגרות אלימות עולה כי הם מתנהלים לעיתים באלימות כלפי הוריהם ואחיהם. פעוטות

I נקודת מפגש 43