מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 27 - אוקטובר 2024

ולש תינור

לוקחים "פסק זמן" מהאבל, מה שמאפשר להם לשמר כוח להעמקה נוספת באובדן. עבורם זה תהליך ספונטני, ויסות של רגשות קשים, תנועה שיכולה לחזור כמה פעמים ביום, למשל בין משחק ובין בכי. נראה כי המרכיב המכריע ביכולת הילדים להתאבל לסיכום, ולהתמודד עם אובדן הוא יחסה ותמיכתה של הסביבה האנושית הבוגרת הקרובה ביותר, בעיקר של ההורה שנותר או של המשפחה המגדלת במקרה של יתמות משני הורים: הערכת תפקודם, הפחתת השפעת הטראומה ומתן מקום לתהליכי האבל והיכולת לתמוך ולגלות הבנה ולגיטימציה לכל טווח הרגשות ולגילויי האבל; התייחסות לחוויה של הקשר הפנימי למת וסיוע בתנועה בין התרכזות באבל ובין השקעה בחיים.

אחרים. הוא מתקשה להסתגל לבית הספר החדש ולדירה שבה הם גרים כעת. הוא נמנע בבית הספר מכל מגע עם דמות סמכות, ובבוקר מתקשה להיפרד מאימו בכניסה לבית הספר. מפעם לפעם הוא נזכר באביו וכועס על עצמו שלא תמיד הקשיב לו והתווכח עימו. לפעמים הוא חושב: "אם הוא לא היה יוצא מהבית ונשאר איתנו, המוות שלו היה נמנע". הוא נמנע מלהטריד את אימו ברגשותיו כלפי אביו מכיוון שהוא אינו רוצה לצער אותה, הוא מרגיש מרחק מאימו וחש אשמה בשל כך. דוגמה זו ממחישה את הקושי התפקודי שיזהה המבוגר שמטפל בילד, ההורה הנותר או המשפחה המגדלת, שכן הוא גלוי לעין. אך הקושי הפנימי לא יזוהה. רק אם נשוחח עם הילד נגלה את הסמוי מן העין ונאפשר אבחנה מדויקת יותר של קשייו והערכה אם יש מקום לשקול התערבות מקצועית.

מקורות

הקשר עם ההורה שנותר או עם המשפחה המגדלת

). "יתומים 2009( ' אופיר, ש', הראל, ד', הרפז, ע', ינאי, ת', צבינרי, ש', רגב, נ' ודקל, ר ביטחון בחזקה" – סוגיות בגידול ובטיפול ביתומים משני הורים עקב פיגועי טרור. .152-129 ,80 , סוציאלי הערכת תגובות ילדים לאובדן הורה: השפעות המודל הדו- .)2005( ' נאסר, פ עבודת גמר לקבלת מסלולי לשכול, הקשר עם ההורה הנותר, תרבות ומקצוע. תואר מוסמך, אוניברסיטת חיפה.

תגובתו של ההורה הנותר או של המבוגרים המגדלים לאבלו של הילד, הזמינות שלהם והתמיכה שלהם משמעותיות בהסתגלות הילד לאובדן. האופן שבו הילד שותף לאבל משמעותי. כאשר המבוגר האבל תופס את האבל כפרטי ואינו מותיר מקום לילד להשתתף בו, הילד יכול לחוש חסר אונים מול עצב ההורה הנותר או המבוגר שמגדל אותו. הילד זקוק להכרה של המבוגרים ביכולתו להיות שותף, הכרה שתאפשר קרבה ועיסוק משותף בדמות המת, מה שיתרום לילד לראות בעצמו מתמודד ומסתגל.

פתיחות מלאה וספק: שיחות על פסיכותרפיה ודת. בבל ומשכל. .)2022( ' פלד, א

הפנים הרבות של האובדן והשכול: .)2016( ' רובין, ש', מלקינסון, ר' וויצטום, א הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה בשיתוף פרדס. תיאוריה וטיפול.

המודל הדואלי של האבל

). הודעה על מוות לילדים. בתוך ר' שלו, א', אבלין וע' 2023( ' שלו ר' ורביב, ע (עמ' לא איש בשורה – מסירת בשורה מרה במגזר האזרחי רביב (עורכים), ). פרדס. 159-127 נתונים על ילדים שהתייתמו במלחמת חרבות ברזל. .)2024( אתר הכנסת https://main.knesset.gov.il/activity/info/research/pages/incident. aspx?ver=2&docid=cas-76458-s2j5q5 Goodman, R. F., Cohen, J., Epstein, E., Kliethermes, M., Layne, C., Macy, R. D., & Ward-Wimmer, D. (2004). Childhood traumatic grief education materials. Childhood Traumatic Grief Task Force Education Materials Subcommittee, National Childhood Traumatic Stress Network. Retrieved from nctsnet.org/nctsn_assets/pdfs/reports/ childhood_ traumatic_grief.pdf

) מגדיר שני סוגים של Stroebe & Schut, 2010( המודל הדואלי , נוגע להתרכזות ההשקעה באובדן מוקדי התמודדות: האחד, של האדם השכול בחוויית האבל ובעיבוד שלה – התמודדות עם המוות, שבירה או המשך של הקשר עם הנפטר, הכחשה והימנעות משינוי החיים שלפני האובדן, פרצי געגועים ובכי. , נוגע למיקוד בגורמי לחץ משניים, שגם שיקום התפקוד השני, הם תוצאה של האבל: חיי היום-יום למידת משמעויות ותפקידים חדשים, הסחות דעת מהאובדן, למשל – צפייה בטלוויזיה, קריאה, שיחה על נושאים אחרים ושינה. המודל המוצע הוא מעבר גמיש ומשתנה בין המצבים, המציע תהליך של תנועה בין עימות עם האבל ובין הימנעות ממנו; תנועה בין התרכזות באובדן ובין השתקמות; התמודדות עם הכאב והתעלמות. במודל זה הימנעות אינה נתפסת כמנגנון הגנה מפני הכאב הפסיכולוגי אלא כדרך שבה אנשים יכולים לבסס פעילויות בחייהם. מצד אחד נגיעה בכאב ומצד שני מינון וויסות של הנגיעה כדי להימנע מהצפה. ילדים "קופצים" פנימה והחוצה מתוך האבל בטבעיות,

נקודת מפגש I 60