מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 28 - ינואר 2025

רנלק הקימו יכדרמ ןב ילרוא ,ךלמילא-ולש ילט ,רכב תאיל

והנפשית התקינה של הילדים. בשל הימצאות הילדים בקונפליקט נאמנויות לאורך זמן, נראה כי ילדים אלו נוטים לסבול מחרדות ופחדים, קשיים בהסתגלות חברתית ובקבלת סמכות, דיכאון, הפרעות אכילה ועוד.

מדויקת של מטרת המפגשים, שתכליתם מיקוד דפוסי התקשורת ההורית. 2 . הורים המגיעים לטיפול לאחר שלב הגירושין חשים תחושות מורכבות וקשות כלפי בן/בת הזוג לשעבר. מאחר שחלק מהפניות נעשות על ידי גורמי סמכות (בית המשפט וכדומה), נעשה שימוש בשפה המאופיינת בטענות ובהאשמות, ומייד מורגשות השלכות מסיביות והעברה כלפי המטפל, שאז הוא מוצב בתפקיד שיפוטי שאמור להכריע לטובת אחד הצדדים. במקרים אלו, על המטפל לגרום להקטנת הפערים בין ציפיות ההורים ממנו ובין דרישות המציאות מהטיפול. כמו כן עליו להבהיר באופן מפורש את ההבדלים בין השפה המשפטית לשפה הטיפולית, ולהדגיש שבטיפול אנחנו אמונים על ההיבטים התוך-נפשיים ולא על ההיבטים החיצוניים-משפטיים. 3 . "אני צודק אתה טועה" – ההורים באים בדרך כלל עם תחושה ברורה שהצדק לגבי מהלך ההתרחשויות הוא לצידם והצד השני טועה. הצורך להצדיק את העמדות האישיות שלהם ואת אופני התנהגותם בכל הקשור לקשר עם ילדיהם עלול להשפיע על רמת העוררות והמתח הגבוה שיורגשו בחדר. כדי למנוע היווצרות מצבים כאלו, על המטפל להתמקם בעמדה אסרטיבית שתאפשר הצבת גבולות ברורים ותשמש דוגמה ללקיחת המושכות לידיים כמודל לחיקוי להורות נכונה. נוסף על כך, ייוצר מרחב שבו יתאפשר שיח אחר מזה שהיה נהוג בין ההורים בעבר. הצבת גבולות תכלול, בין היתר, שימוש במשפטים קצרים וברורים, הפסקת דיאלוגים שיש בהם הרמת קול ועוד. 4 . ליכולת להציב את טובת הילדים בקדמת הבמה חשיבות מכרעת בהצלחת הטיפול. יכולת זו נפגעת מאוד אצל ההורים המתמודדים עם משבר הגירושין. זוגות רבים מציבים את הקרע, הקונפליקט, אי-ההסכמות וחילוקי הדעות במרכז, ומתקשים לראות את טובת הילדים לנגד עיניהם. במקרים אלו על המטפל לשנות בהדרגה את מיקוד הראייה של ההורים וליצור היפוך מתבקש בסדרי העדיפויות שלהם. לעיתים קרובות מתקיים פער עצום בין האמירות בחדר בנוגע לדאגה ולאכפתיות כלפי הילדים ובין יכולתם לעשות זאת בפועל. על המטפל להשמיע בעקביות, בהתמדה ובנחישות את קולם המושתק של הילדים, תוך כדי הבהרה ומסירת ידע פסיכו-חינוכי מפורט להורים בכל הנוגע להשלכות הקונפליקט ההורי על המשך ההתפתחות הרגשית

הצגת מקרה

לבני זוג בני כשלושים ילד אחד, שהיה בן שנתיים רקע: כשהם התגרשו. לאחר כשבע שנים שבהן היה נתק בין האב לבן, ההורים הופנו ל"גשר לקשר" באמצעות בית המשפט לענייני משפחה. ההורים הביעו קושי עצום לקיים מפגשים משותפים, והם האשימו זה את זה בנתק. האם הציגה את האב כהורה נוטש שמרוכז בצרכיו, והוא הציג את האם כמי שחיבלה במכוון בקשר עם הבן. המפגשים המשותפים היו סוערים מאוד וקולניים. הוקדש באופן אינטנסיבי ליצירת החלק הראשון של הטיפול קשר ולבניית אמון בין ההורים. חלק זה ארך זמן רב וכלל מפגשים משותפים ופרטניים של ההורים לצורך עיבוד עמדות, מחשבות ורגשות של כל אחד מהם, מה שגרם לעיכוב בהתקדמות הטיפול. עסק ביצירת דפוסי תקשורת חדשים החלק השני של הטיפול בין ההורים. לאחר מתן הסבר פסיכו-חינוכי מפורט, שעסק ברציונל של חשיבות חידוש הקשר, דנו באפשרויות ובאמצעים העומדים לרשותם לצורך יישום השינוי. בהתחלה התבקשו ההורים לתקשר בכל הנוגע לילד באמצעות הודעות וואטסאפ. הם קיבלו הדרכה בניסוח הודעות ובכתיבת תשובות מתוך רוגע וויסות. , כלל החלק השלישי, שעסק בקידום הקשר בין האב לבן שיחות של האם עם הבן לקראת המפגשים עם האב, וכן פגישה לשיחת היכרות עם הבן, כדי לאבחן את מידת מוכנותו לפגישה דקות שבהן הילד 50- המדוברת עם אביו. פגישה זו ארכה כ שתק רוב הזמן. הוחלט על תחילת המפגשים בין האב לבן – תחילה בקרבת הבית ובהשתתפות האם, לצורך הפחתת רמת החרדה וההתנגדות של הבן. מפגשים אלו נמשכו כחצי שנה ואופיינו בשתיקות רבות של הבן ובהתעלמות מוחלטת שלו מהאב. כעבור כשמונה חודשים החל הבן להגיב תגובות מינימליות לאמירות של אביו, כגון הפניית הראש אליו, החלפת מבטים ואמירת מילים בודדות במענה על שאלות שהאב הפנה אליו.

נקודת מפגש I 44