מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 28 - ינואר 2025

רוטפה תודעו תדובע

הקווים המנחים לשיקול הדעת הם "מעט המחזיק את המרובה", והם מתווים עקרונות אשר יש ליישמם במקרים הפרטניים תוך עריכת איזונים והפעלת שיקול דעת. חומרת הפגיעה ומוגנותו של הקטין נשקלות אל מול האפשרות ששלום הקטין ייפגע בעקבות הליך פלילי, וכן האפקטיביות של ההליך הטיפולי, מסוכנותו של הפוגע אל מול החלופה הטיפולית – כל אלה נמדדות ונשקלות שוב ושוב. בתוך מערכת השיקולים שתוארה לעיל חשובה במיוחד עמדת הקטין ביחס לדיווח. מאחר שוועדת הפטור עוסקת בקטין שנפגע על ידי אחראי או בן משפחה או במוסד, ראוי ונכון לשקול את עמדתו של הקטין ביחס לדיווח למשטרה. הוועדות מקפידות לבקש מעו"ס חוק הנוער לברר את עמדת הקטין, בהתאם לגילו וליכולותיו, לזקק את מה שהיה רוצה שיקרה בעקבות הדיווח ולבדוק מה עמדתו ביחס לפנייה למשטרה. קבלת עמדת הקטין, מתוך סינון ה"רעשים" (של עמדת ההורים, המטפלים ואפילו העו"ס), חשובה, והיא מגלה היבט ערכי של מתן מקום לקטין להשמיע את קולו ואת רצונו כשיקול משמעותי. לעיתים, גם במקרים של פגיעה חמורה המצדיקה דיווח והליך פלילי, לעמדתו הנחרצת של הקטין יינתן משקל בהתחשב בגילו ובבגרותו הנפשית. עמדתו משמעותית עבור הוועדה – כמובן, בהתחשב באפשרות לייצר עבורו מוגנות יחד עם השיקולים האחרים. נוסף על כך, במקרים שבהם ניתן "פטור זמני" לצורך טיפול, הוועדה מקפידה לקיים כעבור זמן שיח נוסף עם הקטין כדי לקבל באופן בלתי אמצעי את המידע על התהליך הטיפולי שנעשה, לברר אם חל שינוי בעקבות מתן הפטור והטיפול ומה עמדתו. נקודת המוצא היא שהקטין הוא חלק ממשפחה, ובמרבית המקרים נכון לשמרה, לשפרה ולטפל בה ככל שניתן וככל שאפשרי עבור הקטין. זאת, מתוך ראייה רחבה ושמירה על מוגנותו. ההורה, גם אם הוא אלים, יישאר ההורה. האח, גם אם פגע, הוא אח ובן להוריו. הסב, הדוד, הגיס – כולם חלק ממארג משפחתי חברתי ותרבותי משמעותי, ועל כן יש לנהוג בהם זהירות רבה, בד בבד עם הקשבה לצרכיו ולטובתו של הקטין.

אחלק את שיקולי הוועדה בעת קבלת החלטותיה לכמה קטגוריות: מאפייני הפגיעה וחומרתה, מוגנות ופוטנציאל טיפולי.

א. מאפייני הפגיעה חומרת העבירה והפגיעה, תדירותה, הזמן שחלף מעת הפגיעה, גיל הפוגע ומעמדו, יחסי הכוחות. אלה משמעותיים בהיבט האכיפתי, הן מבחינת המסוכנות הנשקפת מהפוגע והן מבחינת האפשרות לבחור בהליך שאינו במסגרת ההליך הפלילי. בהקשר זה חשובה ההבחנה בין פוגע קטין בהתחשב בגילו ובין פוגע בגיר, וחשובים סוג הקרבה המשפחתית ויחסי הכוחות. כך, אין דומה אינוס למעשה מגונה מינורי, אלימות קלה אינה דומה לאלימות חמורה או מתמשכת, אין דומה רצף פגיעות 14 אלימות לאירוע חד-פעמי ופגיעה מינית בידי פוגע קטין בן אינה דומה לפגיעה מינית בידי פוגע בגיר. כמו כן יש משמעות למרחק מזמן הפגיעה – אם זו נפסקה לפני שנים או חודשים או התרחשה עד לאחרונה. למאפייני הפגיעה על מורכבותם יש ללא ספק מקום משמעותי וכבד משקל בשיקולי הוועדה. ב. מוגנות הבחירה בהליך טיפולי על פני הליך פלילי מהווה ויתור על "סל הכלים" שמספק ההליך הפלילי בהגנה על הקטין (מעצר, הרחקה, מאסר רישום פלילי ועוד). במקרים אלו יש לוודא כי הקטין יהיה מוגן ולא ייפגע שוב, וכן לספק לו מוגנות נפשית ורגשית. זהו שיקול כבד משקל. במקרים שבהם לא ניתן לייצר מוגנות פיזית או נפשית עבור הקטין, גם אם מאפייני הפגיעה מתאימים למתן פטור, תתקשה הוועדה ליתן פטור, וההיפך – במקרים שדווקא דיווח והליך פלילי הם שעשויים לפגוע בקטין ובמוגנותו כך שסביבתו תפנה לו עורף והוא לא יזכה לתמיכה או שהוא עשוי להיקלע למצב נפשי קשה – יישקל מתן הפטור. לשם כך נדרש העו"ס לחוק הנוער לייצר "תוכנית מוגנות" ברורה, לעיתים תוך יצירת הסדרי התנהלות משפחתית (או במוסד) יומיומית (כגון הסדרי לינה, הרחקה מהבית, הימנעות מהותרת קטינים לבד בבית והימנעות מביקורים) ופיקוח עליהם כדי לאפשר מתן פטור. החשש שקטין ייפגע לאחר מתן פטור מדיווח הוא חשש כבד שעומד לנגד עיני הוועדה, ועל כן היא מוודאה כי תיבנה עבור הקטין תוכנית מוגנות מספקת, אמינה ומפוקחת.

I נקודת מפגש 65