מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 28 - ינואר 2025

תפיסת מידת החומרה של פגיעה מינית בקרב הורים מוסלמים

מממצאי המחקר עולה כי הורים דירגו פגיעות מיניות באמצעות הרשת במקום השני מבחינת חומרת הפגיעה. כיצד ניתן להסביר את העובדה ששליש מן הנפגעים נפגעו עם חדירה, שליש ללא חדירה וכאמור רק חמישית מהם דרך הרשת, ובכל זאת פגיעה דרך הרשת נתפסה בעיני ההורים כחמורה יותר מפגיעה ישירה ללא חדירה? הסבר אפשרי לכך הוא שפגיעה מינית באמצעות הרשת משמעה פרסום תמונות מביכות וחשיפה חברתית רחבה ללא שליטה. פרסום כזה מביא בהכרח לפגיעה אנושה בכבוד המשפחה כולה – בכבודם של הנפגע או הנפגעת, של המשפחה הגרעינית ושל כל החמולה. פגיעה כזאת מוגדרת בחברה הערבית "פאדיחה", מצב שבו שם המשפחה ומעמדה החברתי נפגעים, ושהשלכותיו עלולות להתבטא למשל בפגיעה בסיכוייהם של בני המשפחה להשתדך. מן הממצאים עולה כי אימהות נוטות (לא נמצאה מובהקות אלא נטייה) להחמיר בענישה הרצויה על פגיעה מינית על כל סוגיה – יותר מאבות. הבדל זה עשוי לנבוע מעוצמת הטראומטיזציה המשנית (שלא נבדקה במחקר זה), שבקרב אימהות היא גבוהה יותר מבקרב אבות במצב של היפגעות מינית של ילד. זאת ועוד, הואיל ואימהות נוטות להתמקד יותר ברגשותיו ובמצבו ) ופחות בגילוי רגשות של כעס Cyr et al., 2003( של הקורבן ותוקפנות כלפי הפוגע, הרי במובן זה של התמודדות רגשית תגובתן פסיבית בהשוואה לזו של אבות; לפיכך, ייתכן שהציפייה שלהן שהחברה תעניש בחומרה רבה יותר את הפוגעים גבוהה מזו של אבות. הסבר אפשרי אחר לממצא זה עשוי להיות בעצם העובדה שרוב הילדים נפגעו בידי גברים. בהקשר הזה עולה השאלה – האם בחברה הערבית התפיסה היא שפוגע מינית הוא זכר, ואילו נקבות אינן פוגעות מינית? האם פגיעה מינית על ידי בני המין הגברי היא חלק מפרופיל מגדרי? לא מפתיעה העובדה שחומרת הענישה הנתפסת כמתאימה לפוגע בגיר גבוהה יותר, וזאת בשל רמת האחריות הגבוהה יותר המצופה מבגירים. לעומת זאת, מפתיעה העובדה שלא נמצא כי משתנים דמוגרפיים – כגון מצב חברתי-כלכלי, השכלה או דת – משפיעים על תפיסתם של אבות ואימהות את מידת חומרתה של הפגיעה. ממצא זה סותר ממצאי מחקרים קודמים בחברות אחרות, שהעלו כי ככל שרמת ההשכלה גבוהה יותר ורמת הדתיות נמוכה יותר, כך עולות הן דרגת החומרה המיוחסת לפגיעה המינית והן חומרת העונש המותאם לה. לדוגמה, במחקר שנערך בירדן ובדק את תפיסותיהן של אימהות לגבי פגיעה מינית בילדים, נמצא כי אימהות בעלות השכלה גבוהה או הכנסה גבוהה היו מודעות לפגיעה המינית בילדים ולסימפטומים של .)Alzoubi et al., 2018( התופעה יותר מאימהות אחרות תפיסת חומרת הענישה

של אבות שילדיהם נפגעו היא כעס, זעם ורצון להעניש את התוקף, התגובה השכיחה בקרב אימהות היא כאב ורצון לגונן ). את הממצא הנוכחי Goldner et al., 2019( על הילד הקורבן ניתן להסביר גם בנורמות התרבותיות המקובלות בחברה הערבית, שלפיהן תפקיד הגברים במשפחה הוא להגן על המשפחה באמצעות תקיפה של פוגעים אפשריים ושמירה ). בעבר אף Abu-Baker, 2013( על כבוד המשפחה וחבריה הייתה מוטלת על הגבר במשפחה החובה להגיב על פגיעה ). לעומת Abu-Baker, 2013( בכבוד המשפחה באמצעות נקמה זאת, תפקידה של האם, היום כבעבר, הוא לתמוך בילדיה, ). יש לציין כי Barakat, 1985( להגן עליהם, לחנכם ולחזקם כיום חלה ירידה במעשי נקם – כחלק מתהליך ההפנמה של החוק ושל ערכים תרבותיים, חברתיים ואוניברסליים באשר לתגובה המותרת על פגיעה בכבוד. את העובדה שאימהות תופסות פגיעה מינית בילד באופן חמור יותר מכפי שתופסים אותה האבות אפשר להסביר גם בתפיסת האימהוּת בחברה הערבית. לפי תפיסה זו, אם טובה היא אם שילדה שמור, מוגן וחזק, ולפיכך לא ייקלע למצב של היפגעות; במובן זה, היפגעות .)Barakat,1993( של ילד משמעה שאימו נכשלה בתפקידה הצלחתם של ילדים מהווה מקור לגאווה במשפחה הערבית, והיפגעות – בעיקר היפגעות מינית – היא מקור לבושה. הבושה תיזקף לחובת האימהות, מכיוון שנשים עדיין נמדדות, בראש ; רינאווי, 2000 , ובראשונה, לפי הצלחת ילדיהן ונישואיהן (ברכאת ). הסבר אפשרי אחר Al-haj, 1988; Erdreich ,2006 ;2003 להבדל בין תפיסת הפגיעה המינית בעיני גברים ובין תפיסתה בעיני נשים הוא העובדה שרוב הפוגעים הם גברים. נשים רבות בחברה הערבית חוות בעצמן אלימות ביחסים עם בני הזוג ) ושותקות. פגיעה בילד יש בה כדי להרחיב Haj-Yahia, 2005( את תפיסתה העצמית של האישה כקורבן, שכן במצב זה לא רק היא נפגעת אלא גם הילד או הילדה שלה. במחקר הנוכחי חולקו הפגיעות המיניות לשלוש קטגוריות: פגיעה מינית ללא חדירה, פגיעה מינית עם חדירה ופגיעה מינית באמצעות האינטרנט. מן הממצאים עולה כי חמישית מן הילדים במדגם הנוכחי נפגעו דרך אינטרנט. על פי פרסום של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, שלפיו אחד מכל שלושה ) נפגע מינית באמצעות האינטרנט, נראה כי 17-12 בני נוער (בני בחברה הערבית חשיפה לפגיעה מינית באמצעות האינטרנט עדיין נמוכה יותר מהחשיפה בחברה היהודית. עם זאת, גם בחברה הערבית יש כנראה עלייה במידת ההיפגעות המינית באמצעות האינטרנט. העובדה שמרבית ההורים שהשתתפו במדגם הם אלה שהתלוננו על הפגיעה בילדיהם מעידה כי גם בחברה המוסלמית יש מודעות (אף אם עדיין פחותה) לאפשרות של פגיעה באמצעות הרשת. מודעות זו, לסכנות שהילדים חשופים אליהן, הולכת וגוברת בעקבות שינויים שחלים בחברה הערבית, ובהם העלייה ברמת ההשכלה ובמידת החשיפה לאינטרנט.

I נקודת מפגש 75