מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 29 - יולי 2025

יש לי עיניים בגב - לראות את הפגיעות השקופות

הפגיעות השקופות אחר עקבותיהן, ושהוכחת קיומן מורכבת ביותר, הן – פגיעות רגשיות והתעללות נפשית, אשר אם אינן מלוות בהזנחה חיצונית או בפגיעה גופנית, קשה מאוד לאתרן. לעיתים הן מוסתרות כל כך עד שקשה מאוד לזהותן. במקרים אלו מלאכת הזיהוי מתבססת בעיקר על אכפתיות עמוקה, קשב לתחושות הפנימיות ותשומת לב לפרטים קטנים שמספרים סיפור גדול. פגיעה רגשית היא תולדה של התעללות נפשית מתמשכת, שיטתית ועקבית בילד מצד הורה או מבוגר אחראי. התעללות אשר באה לידי (לעג לילד, מילולי ביטוי בהתייחסות אכזרית כלפי הילד או ביחס פוגעני התנהגותי כינויי גנאי, עלבונות, ביקורת משפילה, הצהרה על אי אהבה), התפתחותי (התעלמות, דחייה, הפחדה, הדרה בתוך המשפחה), (מניעת תנאים וגירויים תואמי גיל, הגנת יתר, ניתוק הילד ובידולו (הפחדה, איום, האשמה, מניפולציות רגשיות, רגשי מחברת השווים) ו פיתוח רגשות אשם, חודרנות). פגיעת ההתעללות הרגשית עמוקה, והשלכותיה קשות והרסניות. על חומרת הפגיעה יעיד גם אזכורה ג המתייחס לאדם “העושה 368 בסעיף 1977- בחוק העונשין תשל”ז בקטין או בחסר ישע מעשה התעללות גופנית, נפשית או מינית”. נקודת המוצא של מערכת החינוך היא האמונה שלרוב ההורים פועלים לטובת ילדם. המערכת מחויבת לשיתוף פעולה, לשקיפות וליידוע ההורים בכל הנוגע למצבם של ילדיהם, ועליה לספק להם שירותי חינוך באופן שמכבד את עולם הערכים, האמונות והנורמות המשפחתיות. מתוך כך, נשות ואנשי החינוך רוחשים כבוד עמוק לתהליכים המשפחתיים ולשיקולי הדעת ההוריים – כבוד שמסמן את גבולות ההתערבות החינוכית ומעצב את אופייה. לצד זאת, למערכת החינוך תפקיד ייחודי באיתור וזיהוי תלמידים ותלמידות שנקלעים לסיכון, לפגיעה ולהזנחה במרחב המשפחתי. עת נשות ואנשי החינוך מזהים רמזים לפגיעה נפשית הזיהוי מתרחש לרוב באופן מקרי, כמעין איתות או רסיס מידע שמדליקים נורת אזהרה ומעלים סימן שאלה בלב איש החינוך.

• הורה ששוב ושוב מגיב בביטול לקשיי הילד כפי שהצוות החינוכי משקפם ומציגם.

• ילד אשר מבטא התנהגות הורית פוגענית בזמן משחקי דמיון עם בובות או עם חברים, מקלל את ילדיו הדמיוניים ומטיח בהם אמירות פוגעניות.

יש שאיתותי האזהרה מאופיינים דווקא בהגנת יתר ונראים כנובעים מרוב אהבה: • הורה שמוסיף לראות בילדו “תינוק” ומטפל בו כבתינוק (ניגוב ישבן או רחיצת ילד בוגר, שינה משותפת, התערבות במפגשיו החברתיים). • הורה שמעביר לילדו מסר עקבי ש”אף אחד מחבריו לא טוב כמוהו או ראוי לו”, מבודד אותו מקבוצת השווים ומעביר לו מסר של עליונות. • הורה שבמהלך השיחות עימו עולה כי הוא רואה את ילדו כבן זוגו וכשותפו לחיים “הוא האדם היחיד בעולם שמבין אותי”, “רק הוא יודע איך לשמור עליי”. הפגיעה הרגשית קשה לזיהוי ולטיפול, ודווקא משום כך חשוב להתעכב עליה. למערכת החינוך תפקיד חשוב לנוכח חשד לפגיעה רגשית. לאחר זיהוי הסימנים לפגיעה הרגשית, אנשי החינוך בגן או בבית הספר יקיימו היוועצות רב-מקצועית בעניינה עם הצוות הטיפולי (מנהל, יועץ חינוכי, פסיכולוג) לשם גיבוש דרכי התערבות ובניסיון לרתום למשימה גורמי תמיכה וטיפול בקהילה. על פי חוק, נשות ואנשי החינוך מחויבים לדווח לעו”ס לחוק נוער על כל חשד סביר לפגיעה בילד על ידי האחראי על הקטין. בעת הדיווח עליהם להסביר מה עורר בהם חשד ולצרף ראיות לפגיעה, אם יש כאלו בידם. במקרים שאין ראיות או עדויות לפגיעה ממשית אך הצוות החינוכי והטיפולי בכל זאת מוטרד מרווחת הילד, עליו לקיים היוועצות עם גורמי הרווחה, ולעודד את ההורים לפנות לקבלת הדרכה, תמיכה או טיפול מטעם גורמים ברשות, כגון המחלקה לשירותים חברתיים, השירות הפסיכולוגי חינוכי או התחנה לייעוץ וטיפול בחיי משפחה. • הורה שמונע מילדו התמודדות עם אתגרים ותסכולים ובשל כך רב עם מוריו, מעביר אותו כיתות ובתי ספר עד כדי שילובו בחינוך ביתי.

רמזים לפגיעה יכולים להופיע בדרכים שונות, לדוגמה:

• הורה שבמהלך שיחה עם המורה מכנה את ילדו בשמות גנאי או מעליב אותו.

• הורה שמשתף בתחושת דחייה כלפי ילדו “אני מבין למה הילדים בכיתה דוחים אותו, הוא באמת...”

• הורה שמתעלם מהצרכים הרגשיים של ילדו אף שהילד משדר מצוקה גלויה ומשתף בסבל שחש.

I נקודת מפגש 51