מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 4

לראות בכל אחד ואחת את החיובי, את הכוחות ואת היכולת, למרות ההשלכות השליליות של הטראומה והפסיכופתולוגיה." "בכל יום אני לומדת מהן, וזו לא קלישאה. בכל יום מתרגשת מהן. זו הזדמנות לעשייה אחרת, אופטימית, מלאת תקווה, שאני לא יודעת עד כמה היא נפוצה במחוזות הכאב." כשהגעתי לתכנית המנטורינג הבנתי שאני לא לבד. את תמיד בטוחה שאת היחידה שעברה מה שעברה וכאן את מגלה שלא, את לא לבד... בחרת לך, בתוך התחום הקשה הזה של עבודה עם טראומות, את החלק הכי "נוח" – הטוב, הכוחות... "אני קוטפת את הפירות של : אביטל מה שאנשי מקצוע אחרים זרעו. יש לנו נערות שהוצאו מהבית בהיותן תינוקות. מהן אני לומדת מה קיבלו בחוץ. אי אפשר לזקוף את מה שהן עוברות בתכנית רק לזכות התכנית עצמה, הן נמצאות במקום טוב גם בזכות הרבה שנות עשייה מאומצת של אנשי מקצוע. לי יש הזדמנות שאולי אין לאנשי מקצוע

עזבתי את תכנית המנטורינג, נשאר בי הצורך להבין ולהכיר מקרוב." כל שנה בתכנית פותרת כמה מהשאלות המעסיקות את אביטל אך גם פותחת שאלות וסוגיות חדשות. אביטל גילתה שהצעירה שחנכה לפני עשר שנים אינה אחת בדורה "ויש עוד מדהימות וחזקות שעברו דברים קשים והן מתפקדות ברמה גבוהה. דמויות מיטיבות הן חלק מהמפתח ליציאה המחוזקת מהטראומה". לפני המנטורינג לא היה לי ביטחון עצמי, לא אהבתי את עצמי, לא העזתי לדבר מול אנשים. בכיתי בלי סיבה. עכשיו אני אוהבת את עצמי ואת החיים שלי ויודעת שיש לי הרבה מה לתת. "קשה לי עם הראייה המקצועית שנותנת מקום רק לפתולוגיה. אני רואה בעבודתי סוג של שליחות – להביא לתודעתן של הנערות עצמן ושל אנשי המקצוע את ההכרה שיש אפשרויות אחרות, של עמידות וחוזק במצבים הקשים הללו. חשוב לי להדגיש שבסופו של דבר יש לא רק שתי אפשרויות קוטביות, החיובית והשלילית, אלא יש

שיש לך מקום כאן. לא צריך לחפש או להילחם על המקום שלך. איך משפיעה עלייך העבודה עם הנערות בחיים האישיים? "בהיותי סטודנטית השתלבתי : אביטל במחזור הראשון וחנכתי שתי משתתפות בתכנית. הכוונה הייתה לעשות מודלינג לקשר של חונכת- חניכה, אולם אחר כך זה בוטל. עם אחת הנערות נוצר קשר טוב. הן הרי באות אלינו בלי רקע ובלי היסטוריה אישית-משפחתית. פגשתי צעירה בת שעבדה, ניהלה קשר זוגי, גרה בדירה 23 שכורה, השלימה בגרויות, מקסימה, רהוטה. ביקורתית מאוד על שירותי הרווחה, דעתנית. בכל שבוע נפגשתי אִתה, לא ידעתי במה אני חונכת אותה, במה אני עוזרת. באחד המפגשים היא שאלה אם אני יודעת את הסיפור שלה והציעה לשתף אותי. היא פרסה לפני סיפור קשה – כל ילדותה סבלה התעללות מינית על-ידי אביה ואף עברה שתי הפלות. ההתעללות כללה אלימות פיזית, עוני ותנאי מחייה קשים. ההתעללות נפסקה כשבחרה לספר, משום שהיה לה חשש שהאב מתחיל לפגוע באחותה הקטנה. הייתי סטודנטית לתואר ראשון. זה הרס אותי לגמרי. כאב לי לחשוב שנערה כה קרובה אליי עברה דברים נוראים כל כך. לא נתקלתי בזה קודם לכן, גם לא בהכשרה המעשית. לא יכולתי לחבר בין עברה למי שהיא היום. לא הסתדר לי. נולדה בי סקרנות גדולה וצורך להבין וליישב את הסתירה הזו, הרי היא בטח צריכה לצאת עם 'שריטה' קשה. מתוך הסקרנות נולדו שני דברים: בחרתי נושא לדוקטורט – עמידות, איך נפגעות פגיעה מינית בילדות יכולות להמשיך לכיוונים חיוביים בחיים, ומאז ועד היום לא

נקודת מפגש 11

Made with FlippingBook HTML5