מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 4

עמיתים וגם תמיכה רגשית, יש מנהל שתמיד נמצא ואפשר להיכנס אליו ולדבר. אין ספק – הקמת המרכזים היא מעשה מבורך. עם זאת, המציאות בשטח מורכבת מאוד. מצד אחד אנו עוסקים במניעה, ומצד שני עוצרים פניות חדשות בשל העומס הטיפולי הרב". על אף הדרך הארוכה שהמרכזים צריכים לעשות עוד והבעיות שעדיין צריך להתגבר עליהן, אין ספק שהקמתם היא בשורה של ממש בתחום הטיפול בנפגעי פגיעה מינית, כפי שמגדירה זאת חנה סלוצקי: "הקמת המרכזים עשתה מהפך בזכות הבסיסית של מי שנפגע מינית לקבל טיפול מאנשי מקצוע בפיקוח המשרד, בליווי הערכה טיפולית ומחקרית".

קיומו למודעות הציבור באמצעות מפגשים ייעודיים עם גננות, מורות והורים. היום אנו מקבלים פניות מבתי ספר, מ'חיידרים' וגם מהורים באופן פרטני". האם תהליך חשיפת הפגיעה במרכז שלך שונה מבמרכזים אחרים? : "חד-משמעית – כן. בחברה שיינין החילונית יודעים שפגיעה מינית היא דבר חמור, אך בחברה החרדית מדובר במה שהוא בבחינת 'ייהרג ובל יעבור'. גילוי עריות יחד עם שפיכות דמים ועבודה זרה הן עבירות שדינן הרג. הציבור החרדי אינו מאמין שדברים כאלו קורים אצלנו. כאשר נחשפת פגיעה מינית, השבר אצלנו כפול ומכופל. דאגה לילדים ולחינוכם היא ערך עליון, וכשהערך הזה מופר התחושה היא שזה לא סתם חורבן, אלא החורבן".

האם יש משפחות שבהן הפגיעה מובילה לגירושין? : "תלוי באיזה שלב של החיים שיינין המשותפים מתרחשת הפגיעה. פעמים רבות כשהאב פוגע, האם חצויה בתוכה ואומרת: 'אם אתגרש, מי יפרנס את הבית? מי יחתן את הילדים? מי יגדל אותם?' יש כמובן חשש לפגיעה בשידוכים. לכן אצלנו העבודה המניעתית קריטית, ואנחנו עושים הרבה מאוד עבודה כזאת". מה דעתך על המעבר ממטפלים פרטיים לטיפול רק במרכזים? : "הרעיון מצוין, קשה מאוד שיינין לטפל בפגיעות מיניות כשאתה לא חלק מצוות, בלי לקבל הדרכה. מטפלים פרטיים רבים לא התמידו בטיפול מהסיבה הזאת בדיוק. במרכז יש אנשי מקצוע שמקבלים גם תמיכת

נקודת מפגש 16