מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 4

בילדים אחרים – פגיעות שלפי ההסבר נעשו לשם חינוך והיטהרות הנפש. יובל, הקטנה והמתוקה הזאת, פגעה מינית בילדים אחרים? איך נתייחס אליה? כקורבן? כפוגעת?

כשיצאו עם אחד מהמבוגרים להנחיל את התורה ולהציל נפשות אבודות. אנחנו מתחילים להכיר את השפה ואת המונחים שלהם. במהלך הימים ניסינו להסביר לילדים, כל אחד ברמתו, את המצב שנקלעו אליו. שאביהם נעצר על-ידי מדינת ישראל כי יש חשדות שבביתם היו אנשים וילדים שנפגעו וסבלו; שלפי חוקי המדינה אסור להפעיל אלימות כנגד ילדים, גם כשהם אינם עומדים בכללים. גילינו שכשמנסים לדבר אִתם על המצב או לשאול מה היה בבית, חוזרת ומצטיירת ההוצאה מהבית כחוויה הטראומטית הראשונית. יובל חוזרת כמנטרה על כך שהמון שוטרים לקחו את אבא. שאולי הוא מת ובגלל זה לא נותנים לה לדבר אִתו? כי היו המון שוטרים בלילה והרבה דם. יובל ואחיה נראים מבוהלים, אבל הם משתלבים בצורה יוצאת דופן בפעילות במרכז. נראה שהם מורגלים בחיים לצד ילדים רבים. ידוע כי בביתם חיו ילדים בני גילים שונים, נראה שהיכולת שלהם לחלוק מרחב אישי עם מספר רב של ילדים נובעת מדפוס המוכר להם. ההשתלבות בחיי הפנימייה לא הייתה זרה להם, והם הגיבו לסביבה הזו בטבעיות. עם הכניסה למרכז החירום הילדים נראים כאילו איבדו את סדר החיים המוכר להם עד כה. המשפחה הגרעינית היא המוקד המוכר והבטוח. זו יחידה נפרדת המתפקדת באופן עצמאי ואינה נזקקת כמעט לקשר עם אנשים אחרים בקהילה או במשפחה מורחבת. בתקופה הראשונה לשהותם במרכז היוותה קבוצת האחאים מקור תמיכה וכוח. נראה שהאחים הגדולים שומרים על אחיהם הקטן מכל משמר ואף מבטלים את עצמם ואת צורכיהם ומתקשים להיעזר בדמויות מבוגרות. כשחלפו כמה

נכפתה עליהן, נשלחו למקלטים לנשים מוכות. לעת עתה חל איסור חמור על קשר כלשהו בין הילדים להוריהם או לאחיהם השוהים במסגרות אחרות. הצוות במרכז נתן מענה ראשוני. הילדים אכלו, קיבלו בגדים, והתחלנו לנסות ליצור עבורם פינה נעימה שבה ירגישו בטוחים ומוכלים. בהיותנו אנשי צוות, אנחנו מתקשים ליישב בין הילדים הצעירים והצייתנים שאנו פוגשים לבין מה שידוע לנו על חייהם. הדוחות תיארו חיים הכוללים פגיעה קשה מנשוא. אחר כך התקבל מידע על יובל, "הבת הנבחרת", שבמסגרת התנהלות הכת השתתפה באקטים אלימים ובפגיעות פיזיות ומיניות

התקופה הראשונה – הסתגלות

בימים הראשונים, למרות תפקודם התקין של הילדים בחיי היום-יום, הם נמנעים מקשר רגשי עם אנשי הצוות. הילדים פועלים "על אוטומט". אחרי כשבוע החלו להתרכך. חי החל לספר חוויות מחיי היום-יום בבית. הם מעולם לא למדו בבית ספר, אלא רק בבית. הם לא נפגשו עם אנשים שאינם משתייכים לקהילה שלהם אלא

נקודת מפגש 22