דו"ח הועדה הציבורית - לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות - 2021

שלהם בבית הספר, בתקווה שהמבוגרים יקראו את הסימנים ויפרשו את הפגיעה שחוו. קולות המצוקה היו בעיקר התנהגותיים ולא מילוליים. בחוויה של נפגעות ונפגעים המסרים לא נקלטו, והם הוגדרו בבית הספר ילדים בעייתיים ודורשי פיקוח וטיפול על פני ילדים שזקוקים לעזרה. בדבריהם, הם מתארים את התסכול מכך שהדמויות החינוכיות לא ידעו לקרוא את הסימנים, ובמקום זאת הפעילו אמצעי משטור ופיקוח או עירבו את ההורים הפוגעים, וכך גרמו לסכנה ולפגיעות נוספות. אחד מהנפגעים תיאר בתסכול את כישלון המערכת החינוכית בקריאת המסרים: "שילמדו מורים לשים לב לסימפטומים ולא לקפוץ למסקנות בגלל התנהגות חריגה של ילד. שישקיעו בחינוך מורים ומתן ידע בנושאים כאלו חשובים – לזהות מקרי התעללות, לטפל כמו שצריך, לעטוף את הילד ולא להרחיק אותו. במקרה שלי קרה משהו הזוי. המורה שלי בחטיבה לחינוך מיני הייתה אימא של זה שפגע בי. היו לי התפרצויות בשיעורים, במיוחד בשיעורים שלה, וכל הזמן קיבלתי עונשים ונזיפות. היו מתקשרים לאימא שלי בלי סוף ומאיימים שאם ההתנהגות שלי לא משתפרת, ירחיקו אותי מבית הספר. אחר כך הייתי מקבל על הראש גם מאימא שלי, לא מכות, אבל צעקות וכעסים והאשמות בלי סוף. אף אחד לא טרח לחשוב ולבדוק באמת למה אני מתנהג ככה. ילד לא מתנהג ככה סתם". כך מתארת נפגעת נוספת: "אחיותיי ואני סבלנו, בנוסף לאין-ספור התעללויות, גם התעללות ופגיעה מינית מהאחים ומהאבא. עברתי ניסיון אונס על ידי אבא לעיני האימא, ששתקה ולאחר מכן דרשה ממני בתקיפות שלא אספר לאף אחד מה קרה עם אבא.

וההזמנה מאוד החמיאה לי. כך התחילה עוד סדרה ארוכה של מפגשים מתעללים מינית, שבהם לקחו חלק כעשרה נערים מהמושב שלי, מבוגרים ממני. ובחלק מן המקרים השתתפו גם כמה נערים בני גילי שהכרתי מבני עקיבא. ראוי לציין שנהגתי להתנתק אז בקלות רבה, והדמות בתוכי שהשתתפה במעשים הללו, לא הייתה אני.... חייתי בפיצול, חלק ממני התנהל כאילו כרגיל, המשכתי להיות תלמידה מצטיינת בבית הספר (בשאר הרבדים הייתי שבורה, אולם איש לא הבחין כיוון שהייתי ילדה טובה ותלמידה מצטיינת). החלק השני נפגע שוב ושוב על ידי נערים 2 אותה חבורה, בכל פעם נערים אחרים ו־ ש'ניהלו' את המפגשים ונכחו תמיד. יצוין שלא התנגדתי. לא ידעתי להתנגד וגם ידעתי שהדרך שלי לקבל אהבה או תשומת לב עוברת דרך לתת לבנים את מה שהם מבקשים. התקופה הזו , 13 או 12 הסתיימה בל"ג בעומר כשהייתי בת באונס קבוצתי אשר השתתפו בו חלק מהנערים הללו ועוד כמה שנקלעו לסיטואציה. הנערים שגרמו לסיטואציה שתו אלכוהול". נפגעת נוספת תיארה כיצד הפוגע, שהיה אח בוגר של תלמיד מכיתתה ושפגע בה גם במרחב של בית הספר, היה למורה של אחותה הקטנה: פגיעה מינית, כולל אונס 8 לגיל 6 "בין גיל מתמשך. קרה גם בבית הספר היסודי שלי בשירותים וגם בבית של אותו חבר. כשהייתי בת גיליתי שהוא מלמד בבית הספר שבו אנס אותי, 19 ומלמד בין היתר גם את אחותי הקטנה. סיפרתי להורים ולמנהלת בית הספר. אחותי הוצאה מבית הספר, אבל המנהלת טענה שאם לא אגיש תלונה במשטרה אין לה מה לעשות עם המידע הזה כי אולי אני מתנקמת על משהו אחר (פערי הגילאים . על 18 הוא היה בן 6 בינינו הם שכשאני הייתי בת מה אני מתנקמת?)". "תספרי למישהו בית הספר כזירת החשיפה: 3.3.1.2 | מבוגר שאת מאמינה בה כמו מורה מנהלת" נפגעות ונפגעים הרבו לתאר את בית הספר כזירה לחשיפה או לשמירת הסוד. כך למשל הם תיארו את הניסיונות שלהם להשמיע את קולות הכאב והמצוקה

התעללות ופגיעה מינית ביום ובלילה.

אחת מאחיותיי, שהייתה 'הכבשה השחורה', סבלה כפול ממני...

בבית הספר שמו לב לשינוי התנהגותי וכדומה, וכשניסו לדובב אותנו אם קורה משהו בבית

הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות

36