דו"ח הועדה הציבורית - לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות - 2021

זאת ועוד, נפגעות ונפגעים תיארו את החשיבות שיש לדמויות חינוכיות בהתייחסות מיטיבה למיניות בריאה, לא רק לפגיעות מיניות: "חינוך מיני זה אחד השיעורים המפוספסים במערכת שלנו, כל שנה היו מקרינים לנו את אותו סרט מצויר, ומה שאני זוכרת ממנו זה ילד על מקפצה בבריכה עם זקפה. לדבר עם הילדים על מיניות, יש כבר תוכניות של מיניות בריאה, פשוט צריך לקדם אותן ולהכניס בכל בית ספר". נושא ההכשרה עלה ספציפית בהקשר לחברה החרדית. משתתפים שנפגעו בחברה זו תיארו את הצורך בהכשרה בסיסית למיניות ולפגיעה מינית במסגרות החרדיות כדרך להגן מפני פגיעות: חינוך לפרטיות ושמירת הגוף. גם אם אי אפשר (עדיין, לצערי הרב) להגיד את המילים 'פגיעה מינית', עדיין צריך וחובה ללמד את כל הילדות והילדים דברים בסיסיים, כמו מה מותר ומה אסור לעשות להם. למנוע מידע הנוגע באופן הכי ישיר לחיים של הילד זה למנוע את היכולת של הילד להגן על עצמו ולדעת לבקש עזרה במידת הצורך (ובהמשך לא לחוש רגשות אשם)." מעולם לא נחשפתי בבית הספר למידע שיכול לעזור לי להבין מה קורה לי, שזה אסור, למי אני יכולה לפנות, מישהי שניתן היה לסמוך עליה. בנוסף, במוסדות החרדיים הכיתות ענקיות והמורות הן הרבה פעמים נשים צעירות שלא עוברות כל הכשרה לאתר ולדעת לטפל במקרים של חשד לפגיעות מיניות". הקושי של מערכת החינוך החרדית הודגש אצל נפגעת נוספת: "להתייחס לזה שילד בכיתה ג' יושב יום שלם מתחת לשולחן. שזה לא סתם. בבתי ספר חילוניים, ואפילו דתיים־לאומיים, יש שיעורי חינוך מיני, אבל לתוך הציבור החרדי קשה מאוד עד בלתי אפשרי לחדור. אצל החרדים אין איך להיכנס לנושא של פגיעות מיניות בכלל. זה יהיה נורא קשה, למרות שאפשר לדבר על גבולות הגוף בלי להיכנס לפרטים. של מה נעים ומה לא "יש הרבה מאוד עבודה לעשות במגזר החרדי.

לעלות עליה יותר. נפגעתי מכך מאוד".

מדבריה של הנפגעת נראה שתגובת בית הספר שידרה מסרים סותרים, מהכרה להמעטה בחשיבות הפגיעה, ושההתערבות שלה נתפסה לא רגישה ואף משפילה. לא ברור האם הדרישה לרדת מהסירה נועדה להגן, אך הרושם שהיא הותירה הוא של עלבון וחוסר הגנה. הפונים והפונות מסרים למערכת החינוך – 3.3.2 לוועדה מספרים על הזירות שבהן למערכת החינוך יש תפקיד וחשיבות מרכזית בהתערבות בפגיעה בעדויותיהם ביקשו הנפגעות והנפגעים לתאר את המסרים שהיו רוצים להפנות למערכת החינוך. עולה שהנפגעות והנפגעים תופסים את מערכת החינוך והדמויות הפועלות בה כמשמעותיות ומהותיות בתהליכי מניעה, זיהוי ואיתור והתערבות. מכל אלו, הצורך של אנשי החינוך לזהות ולהגיב לחשיפה בצורה מיטיבה היו מהמסרים החזקים ביותר שנפגעות ונפגעים ביקשו להעביר. תפקיד מערכת החינוך בהוראת מיניות בריאה 3.3.2.1 | ומניעת פגיעה מינית הפונים והפונות לוועדה תיארו את הצורך שאנשי חינוך ירכשו השכלה שכוללת הבנה ומומחיות בנושא של פגיעות מיניות עוד בשלב ההכשרה שלהם, כדי שכאשר ייכנסו לתפקיד כבר תהיה להם רמה של מומחיות, ובעזרתה יוכלו לסייע לילדים נפגעים בעת הצורך בעבודתם. המילה 'הכשרה' שבה וחזרה על עצמה בעדויות רבות. נפגעת אחת תיארה כיצד: "כיום המורים לא מקבלים על זה שום הכשרה, ובתוך הכיתות שלהם יושבים ילדים במצב קשה..." כמיהה למומחיות בפגיעות מיניות עלתה גם בציטוט הבא של נפגעת נוספת: "כל מורה חייב לעבור לפחות קורס אחד בתואר שלו בנושא פגיעות מיניות – זיהוי ילדים בסיכון, ניהול שיח ועוד..."

הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות

38