עקרונות מרכזיים בטיפול בטראומה נפשית

מודל נת"ת ( נעמי אפל)

עיבוד – הבסיס של תהליך ההחלמה בשלב זה עולה לעתים קרובות שאלת העיבוד. האם אנחנו צריכים לדבר על מה שקרה? או שאולי עדיף לנסות לא לחשוב על זה? חשוב לשמור על שיווי משקל בין הימנעות להצפה. מצד אחד אנחנו רוצים לאפשר לאדם להניח את האירוע מאחוריו ולהתרכז בהווה, בבטיחות, במשאבים ובהחלמה. מצד שני אנחנו לא רוצים להעביר מסר שלדבר על מה שקרה זה דבר מסוכן. היכולת להפוך את החוויה האיומה לזיכרון נמצאת ממש בבסיס של ההחלמה. הימנעות לעומת זאת, היא הגורם המרכזי המייצר ומשמר פוסט-טראומה. מכיוון שכך יש לנהוג בתשומת לב וזהירות- לעודד את האדם לספר את זיכרונותיו אבל במקומות בטוחים ומוגנים. באופן אידיאלי כדאי לעשות זאת עם א. נשים שיש איתם קשר קרוב ויציב. אפשר לעודד את האדם לכתוב את מה שעבר עליו, לצייר, או להקליט את עצמו מספר. יחד עם זאת חשוב להיזהר מלעשות התערבויות המציפות את האדם בבת אחת במגע בלתי נסבל עם החוויה המאיימת. חשוב להיזהר מהפנטזיה שמפגש חד פעמי עם איש או אשת טיפול זרים הוא הזדמנות לבצע את עבודת העיבוד המורכבת וההדרגתית. בשלב התגובה ארוכת הטווח, ואם התגובה הרגשית העוצמתית נמשכת, מומלץ לפנות לעזרה מקצועית. הטיפולים שנמצאו יעילים לפוסט טראומה מכילים כולם רכיב של עיבוד החוויה לזיכרון. ביניהם אפשר למנות טיפולים קוגניטיביים התנהגותיים ( CBT, TF-CBT, PE, CPT, DBT, SE ו- EMDR .) גורמי סיכון ל PTSD למרות שרוב הילדים והילדות יחלימו ויתאוששו, יש כאלה הדורשים מעקב צמוד וטיפול מיוחד: כמו כן, בשלב זה מומלץ להימנע משימוש ממושך בחומרים משני תודעה, ובעיקר מאלכוהול וגראס. נ רמול: להסביר למטופל או למטופלת שהתגובה שלהם היא נורמלית. לומר את זה בפירוש. המצב של כולנו לא נורמלי, אבל התגובה שלך היא כן. ת יקוף: לתת תוקף ולגיטימיות לרגשות ותחושות. למשל: " נראה לי שאת. ה מאוד כועס.ת על מה שקרה ואת.ה צודק.ת, זה מצב מאוד מכעיס". ת קווה: לחשוב מה כן אפשר לעשות, לדבר על ציפייה להחלמה, על תחושת שייכות. לתת פרספקטיבה לעתיד. מודל נת"ת מאפשר גם לנו המטפלים תחושה של שליטה ולא משאיר אותנו המומים ומוצפים רגשית לנוכח הסיפורים הקשים אליהם אנחנו חשופים. המודל מאפשר לנו להיות אקטיביים, לאסוף ולהחזיר לפעולה ובכך זה מאפשר גם הגנה רגשית עבור המטפל.ת.

פסיכופתולוגיה קודמת

אירועים טראומתיים קודמים – חשיפה מרובה לאירועים טראומתיים לא מפתחת חסינות אלא מגבירה את הסיכון ל- PTSD

תפקוד משפחתי לקוי

היעדר תמיכה של קבוצת הגיל – ילדים וילדות דחויים חברתית

חשיפה חריגה – הילד או הילדה היו בסכנת חיים, ראה זוועות, מישהו קרוב אליהם נפצע, נפגע קשה או נהרג

אובדן אדם קרוב באירוע.