סיפור חיים - רבקה הקטנה של הזלוטניקים
זה הקיץ הששי, מאז אותו ארור של 1941 , בו שעטו הגרמנים בסערה לקוזין, העיירה הקטנה, וכמעט לא הותירו ממנה שריד ופליט. רבקה ידעה שהיא בין הבודדים ששרדו, והמודעות היתה קשה, מרה, צובטת בגרון, מעלה דמעות, ובאופן מוזר גם
בוקר
מאתגרת.
" אני אוכל גם לתרגל את העברית אם אכתוב הכל בעברית " , חשבה. תמיד היתה מעשית מאוד.
רבקה
'זה יהיה טוב בשבילי ".
מחברות קיבלתי מהאנגלים. ידעתי שאני כותבת בשגיאות, אבל היה חשוב לי להמשיך לכתוב. לכתוב – לפני שאשכח. מלים שלא יד עתי את פשרן. כולם ידעו שאני יודעת עברית, ובקשו ממני ללמד אותם. לבחורים היה יותר קל ללמוד עברית, כי הם הכירו את האותיות מהתפילות ומהתנ"ך. היו אבל איתנו הונגרים במחנה, שאפילו יידיש לא ידעו! התחלנו בלימודים מסידור התפילה – ואני אף נתתי לתלמידי שיעורי בית... כ ך השתדלנו ללמד אחד את השני. אני לימדתי עברית, ולמדתי ממישהי אנגלית. עוד חורף אחד מחוץ ל משאת נפשנו - ארץ ישראל. חורף קר וקשה. ילדים לא היו איתנו, ועם הקפריסאים המקומיים לא היה לנו קשר. התחילו לשלוח לנו ספרים מהארץ םבה היו .
102
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker