סיפור חיים - רבקה הקטנה של הזלוטניקים
צמח שם עץ דובדבנים, אבל פריו עוד היה בוסר. בכל זאת טיפס עליו וקטפ את הפרי. אכלנו וחיכינו
תי
תי
שיחשיך, כדי לצאת לחפש את פטרו.
ולא הלכנו. עבר כך יום, ועוד יום, שלושה ימים . ואז פטרו עצמו מצא אות .נו "דיברתי עם משפחת קוב יוק,'' הוא סיפר, "הם מוכנים שרבקה תחזור אליהם, לבדה.'' אבא אמר לי, "עלייך ללכת! אולי יתנו לך עבודה ותוכלי להביא לנו אוכל מדי ערב." לא רציתי לעזוב אותם. לא רציתי להיות לבד. אבל אבא אמר , ו שצריך גם אני קיוויתי שכך אוכל לעזור להם יותר טוב. הם נשארו באסם ו תי חזר אני למשפחת קוביוק. אירינה קוביוק טוותה צמר בעצמה, ובקשה ש א סרוג ממנו סוודרים. בתמורה, כך היא אמרה, יתנו יל אוכל. וכך היה. כשהחשיך , נתנו ל י תפוחי אדמה. שכבר היתה קרועה. זה היה מעיל בית הספר של . י הוא היה בלה ו מרופט והיו לו כפתורי מתכת שידעו ימים טובים יותר , שבהם הם גם נצצו. ובנוסף - מעל
אני
תי לבשש מעיל ה כיסי ל אותם
ה השמל
הכנסתי
היו לו
להטמין את האוכל לאב
שבהם היא יכ תילו
א
כיסים
ולחיה'לה.
50
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker