סיפור חיים - רבקה הקטנה של הזלוטניקים
"אם הורי יאשרו לי לצאת לרקוד, אבוא איתך '' אמר תי לאחיה של רו'זנה, והוא, שכנראה לא רצה להמתין, י עזב אות .י לנפש בוקר אחד, נפתחה הדלת בביתה של רוז'נה, ובפתח עמדה אתי , גיסתה חותא( מינה של ו גרשון, בן . )ידוד שמחת י ונבהלתי. פחדתי שהיא תקרא לי בקול. הל תי רמז לשתוק ובלחש הסב תיר לה מי א ני היום. אתי בקשה פרוסת לחם לילדיה אצל אבל – רוז'נה בבית הכל היה נעול על מסגר ובריח. למחרת, כשיצאתי לרעות את הפרה, הבאתי אתי ל פרוסה גדולה, והנחתי אותה ליד אבן גדו לה בשדה, כמו ו ביני נ סיכמ ש . נו כעבור יום, כשחזרתי , לשם הפרוסה כבר לא היתה ש יתי קיוו ו זאת אכן היתה לקחה שאתי " רק אחרי המלחמה ", רבקה מספרת, " שמעתי ש אתי נדדה עם ילדיה ישק ' ה והרשל'ה בין הכפרים, והצליחה להינצל, אבל ילדיה לא שרדו: ישקה מת כנראה מטיפוס, ו גם הרשלה לא החזיק מעמד ". יום אחד חזרה רוז'נה מקניות בכפר כשהיא חסרת נשימה . "את זוכרת שהיה פה קוֹבַל -פח(נ מפרזל)", היא שאלה, "הוא מהעיירה שלך, והוא עובר בין הכפרים ומספר עלייך.'' חשבתי בלבי, ש שריד למשפחת זלוטניק ה וא כנראה אטרקציה, ורכילות חמה בין
אותה.
הכפרים.
ש תקתי. מה יכולתי לומר? גם רוז'נה שתקה לרגע, ואז חזרה לדבר.
59
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker