סיפור חיים - רבקה הקטנה של הזלוטניקים
"איך את רוצה שאעזור לך?'' הוא שאל. סיפרתי לו
על אנשי בכפרים, שאצלם החביאו הורי
בדיוק אצל מי , ומה הם
כל מיני חפצים. לא ידע
תי
שבכפר טרנובקה קיבלו איכרים
החביאו, אבל זכר
תי
דברים למשמרת מהורי .
הקצ ין היהודי לקח את אקדחו, ויחד נ הלכ ו לכפר. תוהו ובוהו שרר מסביב. הקצין הקיש על דלת המשפחה וביקש מבעלת הבית ש " תחזיר לרבקה זלוטניק את מה שהוריה הפקידו ." בידיה כדי שלא תהיינה אי הבנו ת, הוא החזיק את אקדחו שלוף ודרוך . לא היה צריך לבקש פעמיים.
שרה ורעדה , "פעם נתנו לנו משהו'' . אל האורווה , חפרה, וחפרה,
יא איכרה ה ,''כן"
היא הובילה ותנו א
והוציאה ארגז.
כשחזר נו לבית קוביוק, פתחתי את הארגז. היו בו מעילים וחליפות גברים. מעיל אחד היא נת
לגרגורי
תי
מעיל נוסף – לבנו . את היתר השא תי ר
ו , קוביוק
. לעצמי
עכשיו, כשהיה ברור שהגרמנים נסוגים, זכרה רבקה את דבורה'לה התינוקת, בת המשפחה היחידה שנשארה לה , ובעמקי לבה ונשמתה נזרע זרע ההתעקשות העזה, למצוא את הילדה ולקבל אותה לחזקתה, ויהי מה . רבקה חשבה שבני משפחת קוביוק יודעים היכן נמצאת דבורה'לה . בכפרים הללו כולם ידעו כמעט כל דבר על כולם. ואם לא ידעו – בודאי יוכלו לברר ולמצוא. גרגורי קוביוק לא יכול היה לעמוד בהפצרותיה . הוא מצא את הילדה דבורה'לה
70
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker