סיפור חיים - רבקה הקטנה של הזלוטניקים
בבזאר בלבוב קניתי לעצמי שמלה, די מו זרה... אבל זאת היתה השמלה שלי , שקניתי בכספי, וב נוסף
היתה הבגד היחיד שלי ...
שמיכת
הסוסים
ת לשמל
אחרי שהצבא הרוסי עזב, נשאר בקוזין חיל מצב, ו נשארו פקידי ממשל רוסיים. נפתחה מרפ אה צבאית, שסייעה, בנוסף לחיילים שנשלחו אליה, גם לאנשי המקום. רבקה מצאה עבודה במרפאה הזאת . היא היתה מעין מזכירה רפואית, מילאה כל בקשה שבקשו ממנה, וכל מה שאמרו לה לעשות. אחרי התקופה הנוראה שעברה, מצבה הבריאותי של רבקה היה בכי רע, והשיניים, אלו שנותרו בפיה, התנדנדו כולן, כמעט נושרות מפיה. במרפאה עבדו רופאים ורופאות של הצבא האדום. רבקה אזרה אומץ, ושאלה רופאה טטרית צעירה מה תוכל לעשות עם שיניה? "אכלי בצל חי בכל יום", היתה עצתה של הרופאה. "קניתי בבזאר בלבוב בצל", מספרת רבקה, "והייתי אוכלת בצל שלם כל לילה לפני השינה. זה שרף כמו אש, אבל עובדה: זה עזר." הרוסים פתחו מסעדה לעצמם, ו הגישו בה מרק ולחם, ובזכות במשרד של המינהל הרוסי – רבקה קיבלה תלושים ו באה לשם לאכול, וכך יכלה לחסוך את כל השכר שקיבלה עבור עבודתה .
עבודתה
החיים נכנסו למעין שגרה.
"כמה זמן עבר מאז שיצא ת מהבור אצל משפחת קוביוק ועד ש" נכנסו למעין שגרה ", אני שואלת. " האם המעבר הזה היה פשוט וטבעי?" "כנראה שכן", רבקה עונה. "כנראה שבן האדם הוא יצור שמסתגל לכל מצב..."
החיים
76
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker