סיפור חיים - רבקה הקטנה של הזלוטניקים

לכפר

גרגורי קוביוק, אכן עמד

יל הסביר

ו כמו ש

מחוץ

בית בודד. לב כלב

קפץ עלי, ואחריו יצאה ילדה קטנה מן הבית,

זאטוטה, יחפה ובלונדינית, כבת א . רבע

בדיוק דבורה ! אמרתי בלבי. הי יתי צריכה להתאפק ולא לחבק אותה. היא לבשה שמלה עשויה שק . " הבאתי לך סוכריות " , אמרתי לה, והיא קיבלה אותי מיד במאור פנים, ונהנתה לשחק בכפתורי המעיל ,שלי הנוצצים. היא אמרה שמה היה מארושה. "את חושבת שהיא זיהתה בך משהו מוכר?", אני שואלת. "את בטח התרגשת נורא!" "כן", רבקה עונה, "והיא בודאי לא הכירה אותי. הזכרון היחיד שנשאר לה הוא מאז, ששמחה לשחק ב כפתורים הגדולים והנוצצים של המעיל, שגרמו לה התלהבות גדולה "... היא דוקא זיהתה אותי , ולא חשדה במאום. בעלה היה חייל בצבא האדום, ושירת הרחק משם. בשמחה סיפרה רושה, אמ לי על הילדה הקטנה שלה, איך לקחה אות 'ל ה ( ' צרקאפ . ) לטבילה סיפרה על נחום והינדה שהיו באים לבקר את הילדה ו איך הינדה, אשתו של אמה של דבורה'לה, השביעה אותה שאם היא עצמה לא תחזור, עליה להחזיר את הילדה לכל בן משפחה שיבוא, ואם לא יבוא בן משפחה – עליה להחזיר את הילדה ליהודים. ואז הגיעה הגויה .

נחום,

78