סיפור חיים - רבקה הקטנה של הזלוטניקים
היה צורך רק בדבר אחד: מכתב דרישה ממישהו , המזמין אותם לחזור. לרוב הניצולים לא ה יה מי שישלח מכתב כזה. כששהתה הקבוצה בקוזין - כל מכתב המיועד ליהודים הגיע לקומונה , ל'בית של שורק'ה כך – ." הגיע גם מכתבה של מנוחה, המבקשת שישלחו לה מכתב דרישה כזה , כדי שתוכל לחזור מרוסיה . רבקה שלחה למנוחה את המכתב שביקשה. הזמן ארך עד שמנוחה הגיעה, ונפגשה עם בביטום. פסיה, חברתה של רבקה, חיכתה לבעלה, שיחזור מרוסיה. זה לקח זמן, אבל הוא אמנם הגיע לביטום והצטרף אל אשתו. בביטום הקים הג'וינט מטבחים מרכזיים שסיפקו מזון, וגם מחסני בגדים. השנה היתה 1945 . המלחמה עדיין לא הסתיימה באופן רשמי. מי שרצה תנאים טובים י ותר – היה צריך להסתדר בעצמו. מנוחה ורבקה נהפכו לרוכלות. מנוחה היתה קונה , בגדים שמכרו משפחות גרמניות מבוגרות וקיבלו בתמורה אוכל. רבקה היתה נוסעת ומוכרת אותם בעיר . אחרת לפעמים היו מתחלפות בתפקידים: רבקה קונה את הבגדים בשוק בביטום, ומנוחה נוסעת למכור אות ם בסביבה... הערים היו קרובות: ביטום, שצ'צין, שלונסק (היא שלזיה) . לא היו בביטום . היה חורף – ואין חלון אחד בבית. הקור היה עז, ובנסיון להתחמם – ליקטו האנשים עוד ועוד בגדים ממחסני הב של הג'וינט. הרבה אנשים דיברו על נסיעה לאמריקה ולקנדה, ואף עשו זאת. רבקה וחבריה לקבוצה דבקו ברעיון העליה לארץ ישראל. בביטום נודע להם על דרכי "הבריחה" של עליה ב'. הם כבר הבינו שעלייתם לארץ חלומותיהם לא תהיה פשוטה, ודרכם לא תהיה סוגה בשושנים. לשם היתה בטראם. " התחלקנו בשמירה על דבורה 'לה " , רבקה מספרת .
הקבוצה
בשוק
הנסיעה
חיים ה
קלים
גדים
88
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker