קשר עין גליון 284 - ירחון ארגון המורים - דצמבר 2018

בבית הספר יכולות להפוך לגיליון שלם על בית הספר ועל חינוך בכלל. הבדלים בין תגובות של אנשי צוות – כל מקרה לגופו או שפה אחידה ועד כמה (אני אכין לתלמידתי קפה ועמיתי יסרב לתלמיד אחר שיבקש...; אני אעיר בתקיפות על כניסת תלמיד לחדר המורים ללא רשות ועמיתתי תבחר לתת לו לצאת לבד כי היא יודעת איזה שיעור קשה עבר עליו ממש כעת... ועוד) – זוהי סוגיה מלאת משמעות חינוכית, כן, גם בנוגע לחדר המורים. אני יכולה גם לספר על כך שחדר המורים הוא המקום שלנו להתפרק, לבכות, להתכנס – כי הכאב הוא חלק בלתי נפרד מהיומיום שלנו, פשוט כי הוא חלק בלתי נפרד מחייהם של התלמידים שלנו (ושל כל אדם במידה זו או אחרת). זהו גם המקום שלנו להתרגש בעיניים בורקות מתלמידה שהתמודדה עם אתגר גדול

לא רגילות כדי לטפל במציאות כזאת. התלמידים מעריכים את זה בדיעבד, מאוד, אבל מתקשים לקבל אחריות לעצמם ברגע האמת בבית הספר. לפי התפיסה ראוּת ִ שלי, זו תוצאה ישירה של אמירת “נ תמידית” – הם כה בטוחים שאנחנו רואים אותם כל הזמן, עד שהם בטוחים שבכל מה שקשור לבית הספר - אנחנו נדע לעצור אותם לפני הנפילה מהצוק. לכן חשוב בעיניי להגיד גם “הי... אני לא תמיד רואה אותך, וזה בסדר”, “אני סומכת עליך”. מן ההיבט הזה - חדר מורים סגור, בו המורים יושבים רגע עם עצמם והתלמידים שלנו לרגע בחוץ עם עצמם, נחוץ לטובתם לא פחות מלטובתנו. הוא משרת את הצרכים שלהם ולא רק את שלנו. מורות ומורים שונים, גישות ותגובות שונות אינסוףמחשבותבאשר לאופי חדרהמורים

מושטת קדימה אחרי התלמידים. אנחנו לרגע לא משחררים אותם, והם לומדים להסתמך עלינו, פעמים רבות יותר מדי. אנחנו דואגים להם לעטים, למחשבונים, למילוניות. כמעט כל חומרי הלימוד שלהם נמצאים בבית הספר. אנחנו נהפוך עולמות כדי שהם יספיקו ללמוד את כל החומר לבחינות הבגרות, ניכנס למתח יותר מהם אם שבוע לפני בגרות הם יבחרו שלא להגיע לימי לימוד מרוכזים ואז נסחוב אותם ללמוד בערבים, בסופי שבוע, רק כדי שיצליחו במבחן – אנחנו לא מוותרים להם ולא מוותרים עליהם, כי אנחנו יודעים עם כמה קשיים וחוויות כישלון איומות הם מתמודדים, כמה אחריות הם נושאים על כתפיהם הצעירות במרחבי החיים שמחוץ לבית הספר ועד כמה הדרך ארוכה והפערים הרגשיים עמוקים – צריך פעולות

38