קשר עין גליון 284 - ירחון ארגון המורים - דצמבר 2018

מרחב עבודה מכבד למורים, המורכב מעמדת הקפה המפרגנת, פינות הישיבה, פינות עבודה אישיות ושולחנות לישיבות רבות משתתפים. אני חושבת שהדבר שהכי המחיש לי את הפער היה שירותי הצוות. אצלנו במזרח העיר יש תא שירותים אחד שאמור לשמש יותר מחמישים מורות. בבית הספר בו עובדת אימי השירותים נראה לי שהיום ברורה החשיבות של התנאים הפיזיים ליצירת עבודה מיטבית. "שלשה מרחיבין דעתו חז"ל כבר קבעו כי שלאדם, אלו הן: דירה נאה ואשה נאה וכלים (ברכות נז ב). בנוגע לאישה היפה - נאים" אין לי כרגע יכולת אמיתית להשפיע, אבל דירה נאה - אין לי ספק שיש לה חשיבות. בשנתיים הראשונות במזרח העיר הרגשתי חצויה; מצד אחד אני חלק אינטגרלי מצוות המורים, שותפה בתורנויות, בישיבות, בקיטורים ובשמחות, מצד שני אני אורחת חדשה שבאה מתרבות אחרת ועליי ללמוד לכבד את התרבות המקומית ללא ביקורת. לכבד את המוסד שחדר המורים שלו מתנהל בדרך שונה מכל דרך שאני מכירה. בחרתי להציף את החוויה שלי מסביבת העבודה האישית של המורים כפי שהייתה מנת חלקי במקום עבודתי הקודם בברנקו וייס, כפי שראיתי בבית הספר בו אימי מלמדת וכפי שאני עצמי חוויתי יום יום בבית הספר התיכון שהייתי חלק ממנו בשנתיים האחרונות. כמובן, צורתו של חדר המורים היא רק חלק מה"חבילה" הדלה כל כך. לא הזכרתי את סביבת העבודה של התלמידים, את המחסור בכיתות, את הלימוד בכיתות צפופות ומיושנות, את הפערים התרבותיים וקשיי היום-יום. אני שמחה בהרפתקה שיצאתי אליה, ומרגישה שלמדתי הרבה, על החברה שלנו וגם על עצמי. ואני מקפידה להזכיר לעצמי, שלמרות שכבר התרגלתי להזנחה, לפערים הבלתי נתפסים ולדלות - אני צריכה להמשיך ולזכור את הזעזוע הראשוני שחוויתי. ואני שמחה שכעת קיבלתי את ההזדמנות להפיצו גם לכם. גדולים מחדר המורים אצלנו. שיתוף בחוויה ותקווה לשינוי

אצלנו במזרח העיר יש תא שירותים אחד ליותר מחמישים מורות. בבית הספר בו עובדת אימי השירותים גדולים מחדר המורים אצלנו

עין

שאמור לשמש יותר משישים מורים. אני נכנסת לחדר שהוא קטן מחדר השינה שלי. שלושה שולחנות ופחות מעשרה כיסאות. מובן שאין מקום פנוי ולו כדי להניח את התיק הכבד. אני מחפשת את המקרר להניח את האוכל אך גם מקרר אין. אני מנחמת את עצמי שלא נורא, לא מאוד חם ובחדר ממוזג יהיה בסדר, ומייד אני מבינה שגם מזגן אין. במשך הזמן הבנתי שכל מה שהוא מובן מאליו למורה במערב העיר הופך להיות לא מובן מאליו במזרח העיר. אפילו הפרטים הקטנים כמו מים זורמים בכל שעות היום או חשמל רציף. סביבת העבודה שלנו כמורים בעידן הדיגיטלי מחייבת אותנו לעבוד עם מחשבים. יצירת חומרי הוראה מגוונים ורלוונטיים, התאמה אישית לכל תלמיד, גיוון באמצעי ההוראה ועוד. אני חושבת שהקושי העיקרי שלי בנוגע לסביבת העבודה של המורה במזרח העיר הוא העדר אמצעים טכנולוגיים. קשה להאמין שהיום קיים בית ספר שאין בו עמדות מחשבים עם מדפסת בחדר המורים. במהלך השנים הבאתי את המחשב האישי שלי לבית הספר, אך לא תמיד היה בנמצא שקע חשמל או ויי פיי, או כיסא לשבת עליו ליד השולחן. הפער הבלתי-נתפס בין מערב העיר למזרחה הכה בי באחד מהימים, כשבתי חלתה ואימא שלי התנדבה לשמור עליה בבית הספר בו היא מלמדת, בשכונה השכנה למקום עבודתי. כשהגעתי לאסוף את בתי נותרתי ללא מילים. לא שלא ידעתי שהפערקיים, הריהגעתימביתספרמושקע ומטופח, אבל ככה, במרחק של כמה מאות מטרים, ראיתי בצורה כה מוחשית עד כמה הפערים גדולים. מציאות שונה כל כך של

53