קשר עין גליון 299 - ירחון ארגון המורים ספטמבר-אוקטובר 2020

ציון טוב בבגרות של שלוש יחידות. היה לי קשה מאוד, אבל , והשמחה הייתה ענקית. כך היה בשאר 80 הצלחתי לקבל המקצועות, והתחלתי להאמין בעצמי. המרצים במכינה הכילו אותי והיה חשוב להם שאצליח. היה חשוב להם להראות לי שאני מסוגל לעשות את זה. מבחינתי, שברתי את כל המוסכמות אצלי, למדתי המון שעות גם בבית, לא הייתי יוצא מהחדר, והייתי משלב עבודה שגם בה הייתי לומד בלי סוף. השליליים שהיו לי בכיתה ז' אולי לא נעלמו מהזיכרון, 15 אבל בהרגשה שלי זה כאילו היה ילד אחר. כאשר התחלתי את לימודי התואר הראשון, הבנתי שאני מסוגל לעמוד בכול. במקצועות שהייתי מתקשה בהם, הייתי פונה למדריכות לתגבור. כשהייתי צריך עזרה במשהו גדול יותר, הייתי פונה לראש החוג, בלי בושה, נכנס למשרד ושופך את ליבי. החזר אותנו לזמן בו החלטת לבחור בקריירה של גנן דווקא – ולא, למשל, מורה בכל שלב אחר משלבי החינוך. ההחלטה להיות גנן הגיעה לאחר שהבנתי שהייעוד שלי בחיים הוא להיות איש חינוך כדי שתהיה לי אפשרות לשנות את פני החינוך בארץ, מתוך השקפת העולם שלי ומתוך מה שחוויתי בכל ילדותי מהמערכת המורכבת הזאת. לאחר הרבה לבטים ומחשבות בחרתי לחנך את הגיל הרך, כדי לתת את הכול לבני הגיל הכי צעיר ולצייד את הילדים הרכים במקסימום כלים. הגיל הרך הוא הכי חשוב לדעתי, הכי סופג, כמעין גוש פלסטלינה שניתן לעצב אותו לפי הערכים והעקרונות החשובים לך. החשיבות של השפעת החינוך בגיל הזה היא קריטית. לא רציתי שכבר בגיל הזה נראה ילדים שקופים. איך מגיבים הורים במפגש ראשון איתך, כשמתברר שהגננת היא למעשה גנן? היום כל מי שמגיע לגן לראות אותו, יודע שיש גבר מאחורי השם. מי שכבר החליט להיכנס ולבחון, אין לו בעיה עם גבר שעוסק בתחום הזה. בעבר, כשרק התחלתי, אנשים לא הבינו מה אני עושה בתחום הזה, וקיבלתי המון הערות על היותי גבר בתוך מערכת שהיא רוויה בנשים. הערות כמו "לעולם לא תוכל לדעת מה עובר על ילדים כמו שלעולם לא תהיה אימא עם כל הרגישות שלה".

בהתחלה, כשעבדתי כשכיר בגני ילדים ואנשים נכנסו לגן, הם היו שואלים הרבה שאלות את מנהלי הגן. חלק מהם עמדו מאחוריי, ואחרים בחרו לא להכניס אותי לגן בגלל היותי גבר. מה היה המניע לכתוב ספר? בשנות העשרים לחיי עברתי פציעה קשה בגב, בזמן לימודיי במכללה. במשך שנה וחצי לקחתי תרופות כימיות רבות, זריקות ומורפיום, ולאחר מכן הבנתי שהפציעה נגרמה מדברים שחוויתי בילדותי - כל מיני מתחים שהייתי שרוי בהם. פניתי אל מטפלים, בתחומים כמו: שיאצו, אוסטאופתיה, דיקור, פסיכותרפיה, ובטיפולים התחלתי לקלף ממני כל מיני סיפורי עבר. התחלתי לדבר. אני עצמי הייתי המום מהפתיחות שלי. וכך ארבע שנים נהגתי לרשום על כל מיני פתקים את הסיפור שלי, והתחלתי לגבש ספר, כאשר אני מבין שזה יכול לעזור להמון אנשים: הורים, אנשי חינוך, סטודנטים, ילדים בכיתות י"א, י"ב ועוד. בדיעבד, אתה עדיין שלם עם בחירת הקריירה? אני שלם לגמרי עם בחירת המקצוע שלי, ובכל יום אני מתאהב מחדש. ברור שלפעמים יש נקודות שבהן קשה יותר, אבל

30