קשר עין גליון 299 - ירחון ארגון המורים ספטמבר-אוקטובר 2020

הייתי מאבטח במתקני דלק. ניצלו אותי בעבודה. לא נתנו לנו תנאים סוציאליים, דברים בסיסיים כמו נסיעות הורידו לנו מהמשכורת. עבדתי הרבה מעל למה שאני יכול, והרגשתי שאני לא יכול לעשות ולומר כלום. לא יכולתי לעזוב את העבודה למרות הניצול הגדול

שהיא הייתה אחת מהאימהות המשפיעות בגן, בעלת הגן לא יכלה לקבל אותי. היום ההורים בגן מקבלים אותי יפה מאוד. הגן נקרא "רונן הגנן", ומן הסתם, מי שנכנס אליו מבין שיש בו גבר. חשוב לי מאוד לראות את הילדים. במהלך היום אני מרבה להיות ביניהם. אני מדבר איתם תמיד בגובה העיניים, וכמובן, האוזן כל הזמן בהקשבה. חשוב לי לשים לב אם יש ילד שעצוב דע ֵ לו, שעובר משהו, לשאול אותו מה הוא מרגיש כדי שי שאני תמיד לצידו והוא יכול לספר לי מה שהוא רוצה. הילד צריך לדעת שמעבר לאיש חינוך יש כאן חבר, חבר שמשחק, משתולל, מטפסים עליו - אבל גם יש גבולות ברורים עימו. יש כמה דברים שהם חשובים לי מאוד בעבודה בגן. קודם כול, לחנך את הילדים ברוח האמרה "דרך ארץ קדמה לתורה". אני מחנך את הילדים להמון סבלנות, נגד אלימות. אם יש לנו מקרה שילד נעלב מחבר או נפגע - הכול זז הצידה. לא משנה איזה נושא אני אמור להעביר להם באותו זמן, השיחה תהיה סביב המקרה שקרה כדי שנלמד ממנו. בגן שלי חשוב לי ללמד את הילדים לבחור. הגן פתוח באופן מלא, וכבר מתחילת היום הילדים צריכים לבחור היכן ישחקו ועם מי. זה נקרא "הגן הזורם", והוא נפוץ מאוד בקיבוצים. מסר נוסף שאני מעביר לילדים הוא שהם בני אדם. אני לא מתיילד איתם, ומבחינתי הם כמו אנשים מבוגרים. אני מאתגר אותם כל הזמן, ומעודד שיח בין ילד לילד, בייחוד כאשר יש מחלוקות בין אחד לשני. באיזו מידה אתה מרגיש שהעבר שלך משפיע על ההורות? איזה אבא אתה? אתה מגונן יותר? העבר שלי, הן מבחינה לימודית הן מבחינה משפחתית, מרחף

כשאני מסתכל על פניהם של הילדים, אני מבין עד כמה הם צריכים אותי ואני אותם, ועד כמה אנחנו לומדים אחד מהשני. איך זה להיות גנן עבורך? אילו דברים שהיו חסרים לך כילד שקוף אתה מיישם היום כגנן? עבורי, להיות גנן - זו שליחות. זה לראות את הנפש הכי עדינה בעולם ופשוט לקבל אותה בדיוק כפי שהיא. לי יש הזכות לעצב את הילד בגיל החשוב ביותר. אני גנן כבר הרבה מאוד שנים. הפעם הראשונה שנכנסתי לגן שנה בערך. 20 הייתה לפני כגבר, בהתחלה, ספגתי הרבה מאוד ביקורות לא טובות. גם כאן הרגשתי שלא רואים אותי, חשתי בודד מאוד במערכת רוויה בנשים. הפעם הראשונה שחשתי עלבון ופגיעה אישית כגנן הייתה כאשר רציתי להתקבל לעבודה בתור גנן בגן מבוקש מאוד בחיפה. נכנסתי להתנסוּת, ובעלת הגן הייתה מרוצה ממני מאוד. כבר בתחילת היום אחת האימהות שהביאה את הילד שלה לגן עמדה מאחוריי בעודי יושב על כיסא של גן, וממרחק שאלה את בעלת הגן: "מי זה?" בעלת הגן ענתה לה שאני גנן בהתנסות, והאם 'עשתה פרצוף' ויצאה. במהלך היום היו המון טלפונים בגן, וכאשר הגענו לסוף היום, הושיבה אותי בעלת הגן לסיכום היום מחוץ לפעילות הילדים, ליד השירותים - הכי משפיל ופוגע בעולם, ואמרה לי שהיא מרוצה מאוד אבל היא לא יכולה לקבל אותי. היא סיפרה שכל הטלפונים באותו היום היו מאותה האם, ושהיא ביקשה ממנה לא לקבל אותי. ומאחר

31