קשר עין גליון 299 - ירחון ארגון המורים ספטמבר-אוקטובר 2020

חטיבת

ובה בעת הסתגלות לסביבה חברתית חדשה, עשויות להיות משימה רגשית מאתגרת. ייתכן שמטעמים אלה ניכרת עלייה משמעותית באחוז ההיעדרויות בשלב החינוך הזה וירידה בתחושת השייכות שהתלמיד חש כלפי בית הספר. נוסף לכך ניתן להבחין, לעיתים, בירידה דרמטית בהישגים הלימודיים, לעומת ההישגים בבית הספר היסודי. נושא נוסף אשר יש לתת עליו את הדעת הוא הדימוי העצמי. שאלות של זהות והשתייכות מעסיקות מאוד את בני קבוצת הגיל של חטיבת הביניים. לעיתים שאלה זו אינה באה לידי ביטוי באופן מובהק אלא בעקיפין בלבד. לדוגמה, במהלך שנת הלימודים תש"ף עלתה השאלה האם במהלך שיעורי הזום ניתן וצריך לחייב את התלמידים לפתוח את המצלמות לאורך כל השיעור. בהקשר זה עולה שאלה חשובה לא פחות - מדוע מסרבים חלק מהתלמידים לפתוח את המצלמה? האם זו ההצגה העצמית אל מול המצלמה אשר יכולה להבליט פצעי בגרות? האם זה הקול שמתחלף? או שמא החשש שלהם כיצד נראה הבית או החדר בו הם גרים ביחס לאלה של קבוצת השווים שלהם? כחלק מעיצוב מחודש של שלב חטיבת הביניים, יש מקום לקיים דיון מחדש בשאלת גודל הכיתה הרצוי ובמשאבים הדרושים לקיום שיעורי החינוך וכישורי החיים. אני מאמין כי בדומה לשלב החטיבה העליונה יש להעניק למחנכים סל שעות רחב יותר לטיפול בפרט בשגרה, לאורך כל שנת הלימודים. משימה נוספת שעל חטיבות הביניים, בשיתוף הרשות המקומית, לקדם בעת הזאת, לדעתי, היא קידום השותפות עם הורי התלמידים. בשלב בית הספר היסודי ההורים הם שותפים פעילים לעשייה המתקיימת בבית הספר, כשלב המשך לשלב הקדם יסודי. לעומת זאת, בשלב חטיבת הביניים אנו רואים ירידה משמעותית במעורבות ההורים ובשותפות עימם. בשנים בהן אני משמש מנהל חטיבת הביניים פגשתי הורים רבים שבעבורם הילד העולה לשלב החטיבה הוא הילד הבכור, ולצד ההתרגשות הרבה מלווים אותם חששות וחרדות רבים. כל אלה נוספים לקשיי ההתמודדות שלהם עם בן או

וחשיבה ביקורתית "מחוץ לקופסה", תוך תרגול מיומנויות של קריאת טקסטים, מעולמות ידע שונים, והבנתם. שיטת הוראה זו עשויה להגביר את העניין והמעורבות הלימודית של התלמידים בנעשה בכיתה, וגם לתרום למרקם החברתי ולתחושת השייכות של התלמיד אל הכיתה, ככלל, ואל קבוצת הלמידה שאליה הוא משויך, בפרט. אלמנט מרכזי נוסף הוא היכרות לא מספקת של מורי חטיבות הביניים עם שיטות הלימוד ודרכי ההוראה הנהוגות בבתי הספר היסודיים. כפועל יוצא הם עלולים להחטיא את אחת ממטרותיה החשובות של חטיבת הביניים - תיווך בין בית הספר היסודי לבית הספר התיכון. לעניות דעתי, מחלקות החינוך ברשויות המקומיות צריכות לעודד היכרות מעמיקה יותר של מורי חטיבות הביניים עם הנעשה בשדה החינוכי בשלב היסודי. התוצאה של מהלך שכזה עשויה לבוא לידי ביטוי בהבנה פדגוגית רחבה יותר של הצוותים החינוכיים בנוגע לשאלה כיצד לקיים רצף חינוכי בין שלבי הגיל השונים בדרך מיטבית, כאשר במקביל לתלמידים תהיה קליטה נוחה ורכה יותר בחטיבת הביניים. חשוב להדגיש שההסתכלות הכוללת אינה יכולה להיות אך ורק פדגוגית, שכן התלמידים הלומדים בשלב חטיבת הביניים נתונים באחד משלבי הגיל המורכבים – ראשית גיל ההתבגרות. לכך מצטרפת העובדה כי התלמיד אשר כבר הסתגל לסביבה חברתית מוכרת, במשך שש שנים רצופות, חווה שינוי דרמטי עם המעבר לחטיבת הביניים. עד כה הכיתה בבית הספר היסודי בה למד שימשה מסגרת עיקרית לעולם החברתי שלו. בכיתה היו, על פי רוב, חבריו הקרובים, וממנה נגזרו יתר המסגרות החברתיות בהן הוא לקח חלק גם בשעות שלאחר שעות הלימודים (מסיבות יום הולדת, אירוע ל"ג בעומר וכו'). כמו כן שטחו של בית הספר היסודי קטן, לרוב, מזה של חטיבת הביניים. ההתמצאות במרחב החדש והמאיים מעט, משמעות שלב חטיבת הביניים מההיבט של גיל ההתבגרות

38