קשר עין גליון 300 - ירחון ארגון המורים נובמבר-דצמבר 2020

אתם מצעירים אותי ה ֶ חוֹנ ְ ר ו ֶ פ ֵ סּ ַ ית ה ֵ בּ ִ ה מ ָ יא ִ צ ְ יּ ַ ךְ בּ ָ ה ל ֶ כּ ַ ח ְ י מ ִ נ ֲ א ֶ ם שׁ ַ ע ַ ל פּ ָ כ ְ בּ ת ַ לּ ִ פ ְ ת ִ ית וּב ִ אוֹמ ְ ת ִ פּ ַ י ה ִ מוּת ְ ת ַ י ְ ר בּ ָ כּ ְ ז ִ י נ ִ נ ֲ ת, א ֶ ס ֶ נ ְ ית כּ ֵ ד בּ ַ ל י ַ ע ם ֶ ר ֶ י ז ֵ נ ְ ל פּ ַ את ע ֵ ׂ שּ ִ מוֹ נ ְ את כּ ֵ יוֹצ ְ תּ ַ א ֶ שׁ ְ ל כּ ָ ב ֲ ישׁ, א ִ דּ ַ קּ ַ ה ה ָ כ ָ ר ֲ ע ַ ה ְ ךְ בּ ִ י ַ ל ֵ ים א ִ ל ְ כּ ַ תּ ְ ס ִ מּ ֶ ים, שׁ ִ יד ִ מ ְ ל ַ ת ְ ידוֹת ו ִ מ ְ ל ַ ל תּ ֶ שׁ י. ִ ה אוֹת ָ יר ִ ע ְ צ ַ מ ְ תּ ַ ה, א ָ ב ֲ ה ַ א ְ ם בּ ֶ יה ֵ ל ֲ א ְ תּ ַ א ְ ו

• כדי לפתוח את פי אחרי ששנים רבות הייתי כמו אילם; • כדי לתת לאנשים שאהבתי אפשרות לדבר, בכלל, ולדבר בעברית בפרט; • כי אני שומע את השירים שבאים אליי ואני צריך לשמש להם לפה; • כי שירה, ובכלל יצירת אומנות, היא זכות גדולה שניתנת לך ועליך לממש אותה; • כי כתיבת שירה אינה דורשת רכישה של חומרי גלם יקרים ושימוש בהם; חומרי הגלם הם בתוכך, אבל המחויבות לאמת הפנימית יקרה ומחייבת. אין זה מקרה, לדעתי, שנהייתי מורה לספרות. הבושה, חוסר האונים, המאבק ברכישת השפה העברית, כל אלה השאירו בי חותם. לכן, עבורי, לעמוד בפני תלמידים וללמד ספרות – זו הייתה זכות גדולה ואולי גם פיצוי מה. במרוצת השנים הרבות שלימדתי בהן, ניסיתי להנגיש לתלמידיי את היצירות הנלמדות ולהאהיב אותן עליהם. אני מקווה שאהבתי לספרות והרגישות לשפה העברית דבקו בתלמידים ושהצלחתי לסקרן אותם. כולי תקווה שכל אחד ואחת מתלמידיי ותלמידותיי ימשיכו לחפש ביצירות שמתפרסמות, וביצירות שנכתבו בדורות עברו, שיר, סיפור או רומן לפי טעמם ולפי עניינם, ושכל אחד ימצא את היצירה שתוביל אותו כברת דרך, את השיר המרגש אותו, את השורה שייקח איתו באשר ילך. למעשה, פעלתי בקרב התלמידים כסוכן בשירות הספרות. האם ההוראה השפיעה על שירתך, והאם שירתך השפיעה על ההוראה שלך?

ה ֶ כ ָ נּ ַ יס ה ִ ט ְ ר ַ ת כּ ֶ יג א ִ צּ ַ י מ ִ נ ֲ א ֶ ם שׁ ַ ע ַ ל פּ ָ כ ְ בּ ה ָ יט ִ ס ְ ר ֶ יב ִ אוּנ ָ ל ה ֶ ה שׁ ָ י ָ נ ֲ ח ַ ר ה ֵ שׁוֹמ ְ ל י ִ יאוּת ִ ר ְ ב ִ ר בּ ָ כּ ְ ז ִ י נ ִ נ ֲ א

ָ יה ֶ נּ ִ ין שׁ ֵ הּ בּ ָ ס ֵ ר ְ כּ ֶ שׁ ְ את כּ ֵ נוּ יוֹצ ֵ תּ ִ בּ ֶ שׁ ְ ל כּ ָ ב ֲ ת, א ֶ ר ֶ דּ ְ ר ַ דּ ִ מּ ַ ה י. ִ ה אוֹת ָ יר ִ ע ְ צ ַ יא מ ִ י, ה ִ נ ֵ ׁ שּ ַ הּ ה ָ נ ְ ת בּ ֶ ד א ֵ ל ֵ רוֹב תּ ָ ק ְ וּב

ר ֵ כ ָ זּ ִ ה ְ י ל ַ ל ָ עוֹן ע ָ מּ ַ ה ֵ כוֹר מ ְ בּ ַ י ה ִ דּ ְ כ ֶ ת נ ֶ ף א ֵ י אוֹס ִ נ ֲ א ֶ ם שׁ ַ ע ַ ל פּ ָ כ ְ בּ יס אוֹתוֹ ִ נ ְ כ ַ י מ ִ נ ֲ א ֶ שׁ ְ ה, וּכ ָ יס ִ נ ְ כּ ַ ר ה ַ ע ַ ל שׁ ֶ י שׁ ִ סּוֹד ַ קּוֹד ה ַ בּ ר ֵ מוֹ שׁוֹט ְ ד כּ ָ ת י ַ נוּע ְ הּ תּ ָ ה אוֹת ֶ י עוֹשׂ ִ נ ֲ ית, א ִ כוֹנ ְ מּ ַ ל ף אוֹתוֹ ֵ דּוֹח ֶ י שׁ ֵ נ ְ פ ִ שׁוּד ל ָ ל ח ֶ אשׁוֹ שׁ ֹ ת ר ֶ ף א ֵ כוֹפ ְ מּ ֶ שׁ י. ִ יר אוֹת ִ ע ְ צ ַ הוּא מ ְ ה, ו ָ יק ִ שׁ ְ אשׁוֹ נ ֹ ר ְ יף ל ִ י מוֹס ִ נ ֲ ל א ָ ב ֲ ת, א ֶ ד ֶ יּ ַ נּ ַ ל מתוך מחזור השירים "אל תטעו בי" י, ֵ ו ְ רוֹד ְ ימוֹת בּ ִ ל בּ ַ י ע ִ תּ ְ ע ַ ר הוֹפ ָ ב ְ כּ ִ ה לֹא מ ֶ ד, ז ָ בּ ְ כ ִ ל נ ָ ה ָ ק יווּד ִ הוֹל ְ י בּ ִ תּ ְ ט ַ ים, שׁוֹט ִ ק ָ ח ְ י שׁ ֵ ד ְ גוֹר ְ חוֹת בּ ָ פּ ְ שׁ ִ י מ ִ תּ ְ ר ַ קּ ִ בּ ה, ָ ירוֹפּ ֵ י א ֵ ינ ִ ל ְ ק ַ ר ְ ט ִ י בּ ִ תּ ְ ח ַ ר ָ א ְ ת ִ ים, ה ִ נ ָ פּ ְ ל ֻ א ָ בּ י. ִ נ ֹ נוֹת ע ְ כּ ְ שׁ ִ מּ ִ פוּפוֹת וּמ ְ לוֹת צ ֵ אב ָ פּ ִ ם מ ַ י גּ ִ תּ ְ ח ַ ר ָ לֹא בּ ְ ו ר ַ מ ֹ י א ַ לּוֹת ֻ ג ְ ל ס ַ ם ע ֶ תּ ְ ד ַ מ ֲ ן לֹא ע ִ י ַ ד ֲ ם ע ִ א ְ ו י ִ נ ָ שׁ ְ ד ַ י אוֹ ח ִ קוֹר ְ י מ ִ יוֹת ֱ ה ֶ ינוֹ בּ ֵ י א ִ רוֹנ ְ שׁ ִ ר כּ ַ קּ ִ ע ֶ שׁ ה. ָ מ ָ ר ְ י דּ ִ יב ִ ב ְ ר ס ֹ יצ ִ י ל ִ תּ ְ ל ָ יכ ִ א בּ ָ לּ ֶ א ה ֶ פּ ַ צ ְ ט מ ֵ ל ְ ח ֶ ה ְ י בּ ִ נ ֲ ךְ, א ָ יכ ִ פ ְ ל רוֹן. ְ ט ַ א ֵ ת תּ ַ ג ָ צּ ַ ה ְ י בּ ִ מ ְ צ ַ ת ע ֶ א א ֹ צ ְ מ ִ ל

לסיום, אולי תקרא שירים אחדים מהספר.

אור ינוּ ֵ ינ ֵ ת ע ֶ נוּ א ְ ח ַ ק ָ פּ ֶ שׁ ְ כּ א אוֹר ֵ ל ְ ה מ ָ י ָ ר ה ֶ ד ֶ ח ַ ה יס ִ נ ְ כ ַ ה ְ קוֹם ל ָ ה מ ָ י ָ לֹא ה ְ ו ה. ָ כּ ִ לוּ ס ְ ו

51