קשר עין גיליון 303 מאי-יוני 2021

בלשן, מורה ומרצה | ד"ר מוטי רוזן

הניקוד השומר על כבוד העברית

הניקוד הוא כלי עזר חיוני ללימוד הגייה נכונה של מילים בשפה העברית

ק ריאה של טקסט בכל לשון בעולם מלווה, בכל שפה, בלימוד והכרה של כל אותיות האלפבית. ברוב הלשונות האירופיות האותיות שבטקסטים הכתובים הן סימנים גרפיים לציון עיצורים (קונסוננטים) ולציון תנועות (ווקלים). עיצור קרוי כך כי בעת הפקתו זרם האוויר העולה מן הריאות נעצר (באופן חלקי או מלא) בחלל הפה. התנועה היא צליל המופק על ידי זרימה ותנועה חופשית של האוויר אל מחוץ לחלל הפה (ללא עצירה). בלשונות אירופה הסימנים המציינים את העיצורים ואת התנועות קרויים אותיות. אותיות אלפבית שנועדו לסמן גם עיצורים וגם תנועות קיימות בלשונות אירופה, המחולקות למשפחות: פות: איטלקית, רומנית, ֹ לשונות לטיניות, שמהן התפתחו הש נסלית, ספרדית, לאדינו ופורטוגלית. ַ צרפתית, פרוב לשונות סלאביות, כמו פולנית, רוסית, אוקראינית, בלארוסית, קית, סלובנית, קרואטית, ליטאית ולטבית, בולגרית, ַ צ'כית, סלוב ית. ּ ִ ב ְ ר ֶ ית, ס ִ נ ְ מקדונית, בּוֹס לשונות סכּסוניות, שמהן התפתחו הגרמנית, האנגלית וכמה ניבים שוויצריים והולנדיים. ארוֹ, נורבגית, ָ לשונות סקנדינביות: שבדית, דנית, לשון פ איסלנדית. טוֹנית, ולשית, סקוטית-גאלית, ֶ ר ְ יוֹת: אירית, בּ ִ ט ְ ל ֶ לשונות ק ס, קורניש. ְ ק ְ נ ַ מ

יּוֹת שמהן התפתחו ניבים של הולנדית ובלגית. ִ מ ֶ ל ְ לשונות פ בניגוד לכך, הצלילים המציינים תנועות בעברית ובלשונות השמיות האחרות, כמו ערבית, וכן בלשון הפרסית - מסומנים בסימנים נוספים, מלבד סימני האותיות.

הניקוד בעברית משקף גם הבדלים דקים בין תנועות

ראלי. ֹ קשה לקבוע מתי בדיוק נוצרה שיטת הניקוד הארץ-יש הקדום שבכתבי היד המנוקדים והמתוארכים של התנ"ך נכתב לספירה. 895 בטבריה בסוף המאה התשיעית, וליתר דיוק בשנת סבורים, שאז סומנו ההטעמות במילים, והטקסט נוקד בשיטת הניקוד הקיימת עד היום וידועה בשם הניקוד הטברייני. ייתכן, שכבר מספר דורות לפני כן היו הסימנים של הניקוד והטעמים של טבריה, ומאז הם נוהגים כמערכות משוכללות. חוקרי לשון סבורים כי שיטת הניקוד התהוותה בין המאה השביעית לבין המחצית הראשונה של המאה התשיעית. באסכולה של הניקוד הטברייני היו שני פלגים, של בן אשר ובן נפתלי, שנבדלו בפרטי מבטא. הניקוד הטברייני על פי מסורת בן אשר התקבל בכל עדות ישראל כניקוד המוסמך של התנ"ך. רוב סימני התנועות הם מתחת לאותיות, פרט לנקודת החולם (החסר והמלא) – שהיא מעל האות, ופרט לנקודה המבחינה בין ש' ימנית לש' שמאלית. נקודת השׁוּרוּק היא באמצע גובה הו'. גם סימן הדגש וסימן המפיק באות ה' הם באמצע גובה האות.

48