קשר עין גיליון 323 ספטמבר-אוקטובר 2024

מחנך כיתה י"א ורכז שכבה, מורה לאזרחות ולמדעי החברה, ביה"ס ע"ש זיו ומרקס ירושלים | אורן לאלו

גם אני טאלנט והטאלנט הזה הוא אני - מי הם הטאלנטים האותנטיים במערכת החינוך?

ב אחד הימים האחרונים, שעה שארגון המורים שלח (עוד) הודעה על שביתה (גם) מחר, ובתוכנית האקטואליה התורנית התפאר שר החינוך בקייטנה המתוכננת לתלמידי י'- י"ב בעלות של מיליונים ליום פעילות, הגיע גם ווטסאפ. "שמח לבשר שאני מתחיל באוקטובר תואר ראשון", כתב התלמיד . הפעם האחרונה שראיתי את 2016 ש', בוגר כיתת החינוך של ש' הייתה בניחום אבלים של חברו לכיתה ששכל את אחיו הבוגר ברצועת עזה בתחילת המלחמה. "ידעתי שתבוא", אמר לי התלמיד. "גם אני ידעתי", אמרתי לו ולעצמי. בני נוער. רואה אותם מטפסים רואה השנים האחרונות אני 19 ב ומתנשפים כמוני בדרך לפסגת הר שלמה, רואה אותם יוצאים הלומים, נסערים ומטולטלים מסיור במחנות ההשמדה בפולין, רואה אותם מסתירים את הכישלון בטסט הראשון, רואה אותם נמסים מול האהבה הראשונה, רואה אותם מתמודדים עם נבכי ההיסטוריה ועם מסתורי המתמטיקה. רואה אותם. ושומע אותם, ומדבר איתם. ושוב שומע. ותמיד מתבונן - וכך עושה איתם את המסע המופלא המשותף לכלל הקבוצה אך ייחודי לכל אחד ואחת מהם. המסע הגדול של החיים: המעבר מילדות לבגרות. השנים האחרונות אני לא עובד הוראה וגם לא איש חינוך. 19 ב- , זה שמורה את הדרך בעולם של יותר מדי דרכים מורה אני בית ופחות מדי דרכים טובות. אני גם לא "מסגרת". אני חלק מ . בית שעוזר לתלמיד לכתוב, לספר ולאמץ את הסיפור ספר

האישי שלו, הסיפור הכי טוב שלו - הסיפור שהופך אותו למי שהוא, מתוך ידיעה ברורה שאני (ואנחנו כצוות בית הספר) שותפים יחד עם גורמים אחרים לכתיבת הסיפור הזה, ונותנים את תרומתנו הלא-צנועה והבהחלט-משמעותית להתפתחות האישית של התלמידים. בחרתי להיות מורה, והגעתי למקצוע מתוך רצון וידיעה של עם מה אני בא ומה אני מביא לכיתה ולתלמידים. לא "התגלגלתי" למקצוע, לא ראיתי בו פתרון נוח, לא ראיתי אותו כמשהו זמני ולא תפסתי אותו בשתי ידיים כי לא היה משהו יותר טוב בסל ההזדמנויות. עם תואר שני בהצטיינות והסמכה כיועץ ארגוני, בהחלט יכולתי לחפש תפקידים אחרים וקריירות שונות. מצאתי לצידי בחדר המורים אנשים מוכשרים כמוני. משכילים, ביקורתיים, מחויבים, מגויסים - שהגיעו למקצוע מתוך הבנת חשיבותו, כמיהה לעסוק בו וכן כישרון לעבוד בו ותשוקה אמיתית אליו. כן. ישנם כאלה. רבים וטובים. אני ושכמותי כרתנו ברית עם המדינה. אנו דנים את עצמנו לחיים של מעמד בינוני עם הכנסה סבירה, אופק התקדמות (כלכלי) מוגבל ומעמד חברתי טעון שיפור - ומקבלים בתמורה את היציבות התעסוקתית, את חוויית המימוש העצמי, את הזכות להוביל מדי שנה עשרות תלמידים ולהיות להם למורה, מנחה ומחנך וגם את חופשות הקיץ ושנת השבתון. כולם חלק מאותה ברית ומאותה עסקה, לטוב ולרע. זו עסקת החבילה. לקחת או לוותר. רוב שותפיי ללימודים באוניברסיטה ברחו

30