החאן - נוף לים
), סרטו של רוברטו בניני 1997( מתוך החיים יפים
כל הזמן צריך לתווך לילדים מה קורה סביבם, וזה לא רק במהלך המשבר החוקתי שקורה פה; זה התבטא מוקדם יותר גם בקורונה, ב"שומרי החומות" למיניהם, בקרע המאוד רציני בעם, במצב הנפשי הלאומי שחודר לתוך הבית. כאן באה לידי ביטוי ההשראה השנייה שלנו – רוברטו בניני וסרטו "החיים יפים": כל הורה לילדים שואל עצמו עד כמה עליו לייפות את המציאות לילדיו ולגדל אותם בבועה סגורה, ותוהה איך להכין אותם לחיים בעולם קשה וכאוטי. מעניין לציין שגם האבא, בשל הזרות שלו, לא מבין את ההתרחשויות סביבו, אז הוא חווה אותן בתמימות של ילד. זה בעצם ילד שמגדל ילד. במהלך החזרות התחולל בישראל משבר פוליטי וחברתי מהגדולים שידעה המדינה. המציאות מסביבנו נוכחת כל הזמן, ולצערי היא משפיעה נפשית על כולם ולעתים אף מחבלת ביצירה. זה כבר לא מצב שאתה יכול לסגור את חדר החזרות ולהגיד "בואו נתעלם לרגע". היינו צריכים כל הזמן לקחת נשימה, והחלטנו שמכניסים את המציאות הזו להצגה ומדברים, ללא מילים, על מה שעובר עלינו, תוך ניסיון להדגיש דווקא ערכים חיוביים כמו סולידריות, טּוב-לב ואהבה ללא תנאי. ז'אק טאטי אמר ש"הקומדיה מתחילה ברגליים ולא בפה". גם הוא מהווה השראה מאוד ייחודית ויטלי: עבורנו, כי הקומדיה שלו לא יושבת על מקצבים ופאנצ'ים כמו שאנחנו מכירים אצל צ'אפלין, אלא הרבה יותר עדינה: בדיחות שאם לא קלטת, לא נורא, כי הסיפור פשוט חי. יש רגעים רבים כאלה בהצגה, שבהם אנחנו לא מגישים בדיחות, אלא נותנים לאבסורד להתקיים; מי שרואה אותו – נהדר, ומי שלא רואה אותו – גם זה בסדר, כי יש סיפור שאפשר לעקוב אחריו.
5
תיאטרון החאן
Made with FlippingBook Learn more on our blog