החאן - כנרת כנרת מאת נתן אלטרמן

המיוחד שבתקופת הבריאה המיוחדת של העלייה השנייה הוא שאירועים פרוזאיים של התקופה הופכים לאירועים בעלי משמעות עליונה. אירוע כזה היה כאב האוזניים של חבר דגניה באותם הימים שמואל דיין. אי היכולת של הקבוצה לדאוג לו לטיפול מתאים על ידי שליחתו לביירות הביא לכך שמדי פעם היו צריכים לרכב מדגניה למושבה מנחמיה להביא לו תרופות. באחת הפעמים הללו רכב משה ברסקי ונרצח בדרכו בידי בדווים. חברי דגניה כתבו להוריו על מותו של בנם וקיבלו מהם מכתב בו ההורים מאמצים את חברי דגניה ומודיעים להם כי הם שולחים את האח של משה להחליף אותו במילוי המשימה. המכתב הזה היה אבן דרך בחייהם של הפועלים הצעירים בארץ ובמיוחד בדגניה. קברו של ברסקי היה מקום של עלייה לרגל. על יד 'התל' לפי מינוחו של אלתרמן התקיימו אסיפות הרות גורל של החבורה. חבר שהתאבד אחרי מלחמת העולם הראשונה במחאה על הלכי רוח משיחיים שהתגלו בארץ אחרי הצהרת בלפור בחר להתאבד על קבר של משה משה דיין נקרא על שמו. ברסקי. בדיונים ובעיתונים שפורסמו באותם הימים הוסתרה המצוקה האישית, חיפושי הדרך האישיים האינטימיים של התקופה. אך בספרות ובמכתבים, בפולמוס הבינאישי וביומנים האישיים היה ביטוי עז למצוקת ההגירה, לתלישות המהפכה, לכאב העבודה וללבטי הקמת המשפחה. חבורת מנהיגי העלייה השנייה היו פועלים צעירים. רוב עצום של גברים מיעוט של נשים. הם חיו בלב סערת הוויכוח על מקומה זה של המשפחה ושל שחרור הנשים. היה הדור הראשון אחרי מות השידוך בקרב רוב הצעירים היהודיים. זה היה הדור שקרא את הביקורת על המשפחה כסוכנת המשטר הקיים. זה היה הדור שביקש להעניק לנשים את הזכות לפלס לעצמן דרך חדשה. אין זה מקרה כי תלמידי הישיבה הציוניים בישיבת טלז בחרו בשירו של ביאליק 'הכניסיני תחת כנפך' להיות המנונם הציוני. השאלות על האם יש נעורים, האם יש אהבה בעולם היו לא רק שאלות אינטימיות אלא גם שאלות הדור. לא פלא כי שאלות אלו עולות בעלילה של המחזה כמעט בכל פרטי העלילה. זיכרונותיה ם הראשונה של ֵ של מרים ברץ - הא דגניה - פורסמו, ואלתרמן הודה לה בהתרגשות מרובה על השברים. דמותה שזורה במחזה וכן ציור הקשר העמוק של חברי דגניה לילד הראשון.

¥¬µ ¡¬¬ ¶œ ©§¥¨œ ©¥£¨¡µ ¡¬¬  מתוך מכתב הורי משה ברסקי לחברי דגניה אחרי מותו

קיבלתי את מכתבכם היקר שנכתב בדמע ודם. בו ראיתי דברים אמיתיים שיוצאים מקרב לבבות אוהבים וידידים הקשורים קשר נפשי בל ינותק לעולם. אחים יקרים! אשר לא פיללנו באתנו, שבר גדול הושברנו אבל מאמין אנוכי שלא יפול רוחכם להיסוג אחור, חלילה, אדרבה! תקווה אנוכי כי זכר בני המנוח עוד יוסיף לכם עוצמה ועוז לעמוד בקשרי המלחמה הקדושה עד סוף הוציאנו אל הפועל את רעיוננו הגדול, אשר בעדו וב תוככם הקריב בני את נפשו ודמו. אחים לדעה! לא רק להביע לכם את רחשי תודתי בעד השתתפותכם בצערי, אלא גם לנחמכם אני חפץ. כי הלא צערי צערכם. לכן הבה נקווה יחד כי דם קרבננו הגדול, דם בני ואחיכם משה, עלה לרצון וכי אולי הוא

יהיה הקרבן האחרון על מזבח רעיוננו הקדוש. גדול ועצום הכאב, איננו מבכים ואיננו מספידים.

בנים יקרים! עבדו במרץ ובתקווה, שעמנו יחזק את עמדותיכם. הננו שולחים אליכם את בננו השני, שימלא את מקום בננו שנפל. מותו של משה מעלה את כולנו ארצה.

המשך בעמוד הבא

יואב היימן, כרמית מסילתי-קפלן, איתי שור, אדי אלתרמן, אריאל וולף, נטלי אליעזרוב, גיא גורביץ/