החאן - המחיצה

נילי רוגל, יהודית מנדלבאום

איך נוצר החיבור עם הבמאי עודד קוטלר? כשהייתי ילדה בחיפה יצא לי לראות הצגות בזמן הקדנציה השנייה שלו כמנהל האמנותי של תיאטרון חיפה, אבל עד עתה מעולם לא הייתה היכרות בינינו. פניתי אליו על מנת לקבל חוות דעת. אחרי שסיימתי את כתיבת המחזה נתתי אותו לנעמה צאל שעורכת בהוצאת רסלינג סדרה שנקראת 'מעבדה' לכתיבה נסיונית. לא הגשתי את זה לתיאטרון כלשהו כי לא האמנתי שעם הכיוונים התרבותיים הנוכחיים יש הרבה סיכוי למחזה ראשוני ונועז בדרכו, אז חשבתי שלפחות המחזה יתקיים בצורת ספר. אל עודד פניתי מתוך היכרות עם פועלו פשוט כדי לקבל חוות דעת של איש תיאטרון שהיחס שלו למילים יוצא דופן. הוא אדם שהרגישות שלו למילה, ההתעניינות שלו בכותבים, והחיבור שהוא יצר תמיד בין ספרות לתיאטרון הם ייחודיים, בעוד שפעמים רבות אני מרגישה שיש אנשי תיאטרון שעבורם המילים מפריעות להם לשחק. ואז קרה הנס, עודד התאהב במחזה והתחיל לנסות למצוא לו בית, ואז החיבור למיקי גורביץ' היה נס . זה חלום. באופן אבסורדי, המחזה יתפרסם בסוף כספר אחרי שההצגה תעלה 3 , ועכשיו כאן בחדר החזרות מתרחש נס מספר 2 מספר ויצא לי לראות אותו על הבמה עוד לפני שהוא יודפס. מדובר במחזה ישראלי, אבל האם הסיפור של אילנה, נוח וצלי מתקיים בהכרח כאן? זה סיפור על אובדן, שיכול לצמוח רק מתוך חוויה לוקאלית. זו הקטסטרופה של ה-'כאן' הזה. אני ממש לא מתכוונת רק לעניין של הישראלים/פלסטינים, אף שזה חלק מהעניין, אבל לא מדובר בניסיון לכתוב את 'מלכת האמבטיה' או משהו כזה. המחזה הזה הוא בעצם הפיתוח הכי משוכלל נכון להיום של החרדה שלי, והחרדה שלי קשורה להיותי כאן, בת הארץ, בת המרחב הזה. חרדה לו – בגלל שאני חרדה לביתי, והכוונה היא לבית הכי בסיסי. זה לא איזה משל. אני חרדה לביתי, חרדה הכי קיומית, מסוג השיח שמתקיים פה מדי יום. בסופו של דבר אני קושרת מאוד את המחזה הזה ללידת בני, כי אני חושבת שמי שבוחר להביא ילדים כאן, מכניס את עצמו למעגל חרדה עוד יותר גדול. בעבורי לפחות החרדה פרצה ממש, ויש לה כל מיני היבטים פרטיים שלא בהכרח מופיעים במחזה, אבל היא פרצה כשנולד לי הילד הראשון, לצד השמחה והאושר הגדולים. האובדן, חווית האובדן, הפחד מאובדן. אני חושבת שהבנתי שהדרך האישית שלי להתמודד עם זה הייתה לעשות עוד ילד. ללכת הפוך. אין לי דרך אחרת, מלבד זה ולכתוב – הכתיבה שתמיד הייתה האי של השקט, אף על פי שבה אני מיילדת את המפלצת, אבל בעבורי לפחות שם אני יכולה להתקיים בצורה מאוד שלמה, וכל עוד זה מתאפשר וגם נותנים לזה חיים חדשים, אני מלאת תודה.

10