עיתון - לשון. כנס "לשון ראשון" ה 18 לשפה העברית

3-5.2.25 | שני-רביעי | ה’-ז’ בשבט תשפ“ה | לשפה העברית 18 - כנס “לשון ראשון“ ה

איך ישראלים מדברים

סמי מיכאל ז״ל

רחל מיכאל יונה צילום:

אסף סעדון ד”ר מאת:

השיחה הישראלית מאופיינת בניגודים. יש בה דוגריות ישירה ובוטה, ניסיון לדבר תכל'ס ואורגינל, שנתקלת בשמרנות וזהירות במיוחד בכל הקשור ליחסים בין העדות, מיניות ופוליטיקה. יש הטוענים שהסיבה לשמרנות היא מקורה של העברית העכשווית, התנ"ך, אם כי כדי להתגבר על בעיה זו היא מאמצת ביטויים לועזיים רבים לצורך מתן הכשר. אחרת, מדוע 'פאק' ו'שיט' נשמעים בסדר, לעומת 'זין' ו'חרא' הצורמים? ניגוד נוסף נוגע לז'רגון צבאי נוקשה החודר לדיבור היומיומי, וגורם לדוברים להישמע בעלי ביטחון עצמי ("חד-משמעית") מול הססנות הגוברת בכל פעם שהמלה "כאילו" חוזרת על עצמה שוב ושוב. וכן, גם הכמיהה לפשטות, לדיבור היוצא מהלב, מתרסקת על דלת משרדה של הבירוקרטיה המסורבלת, הדורשת מאתנו להמתין במקום לחכות, מבטיחה לתת לנו מענה במקום פתרון, ובמקום להזכיר לנו מתעקשת לתזכר אותנו. הניגודים האלה הופכים את השיחה הישראלית למגרש משחקים בו כולנו ילדים המתלהבים מהצעצועים שלנו. השנה האחרונה סייעה להמחיש את הניגודיות המשחקית של השיחה הישראלית. המילה 'חוסן' ביקשה לבטא עמידות נפשית, והשימוש בו גבר ככל שנדמה היה שהמורל הלאומי מצוי בשפל. המלה 'מחבקים' התנוססה על שלל שלטי חוצות מטעם ארגונים שונים, שהבטיחו חיבוק מטאפורי לקבוצות שהמלחמה הפרידה ביניהם לבין אהוביהן. 'מתמודדים' הפכה לתשובה נפוצה לשאלה "מה שלומך?", כי לענות "טוב" זה שקרי ו"רע" נשמע דרמטי (כלומר "מוריד") מדי. המתח שבין הניגודים יוצר משמעות אפילו באמצעות ביטויים המבטאים ביקורת חריפה, כמו באמצעות הביטוי "הפקרה" המניח שבימים כתיקונם יש מי ששומר עלינו, או לחילופין תמימוּת כמו בדקלום של שיר פופולרי שהפך להמנון הכולל את המילים "תמיד יהיה לי רק טוב", שלעתים נשמע כאילו נלקח מתוך דיבורו הפנימי של אדם המאמין בכוחה של השפה החיובית לשנות מציאות עגומה לדבר טוב ("ועוד יותר טוב...").

הטלפון צלצל. קראו לי לגשת. סמי מיכאל רצה לדבר איתי. תיארתי לי שהוא קרא את הביקורת שלי על "מים נושקים למים". אכן. "אמרתי לעצמי, הבן-אדם הזה הוא אח שלי", אמר לי סמי בטלפון. וכי תיתכן מחמאה גדולה מזאת? מיד מצאנו את החיבורים: חיפה, עולם מהנדסי המים שילדותי מפולשת בו, הדברים שקרו לישראליות מימי התום של בניית ארץ, חברה ומדינה של צדק וטוב שיופץ בעולם, ועד כל מה שקרה לאחר מכן ועדיין קורה. , לפני שנות דור. אחריה באו 2001 השיחה הזאת הייתה בשנת , דרך 1992 פגישות. את הסופר הכרתי מזמן, בעיקר משנת "ויקטוריה", רומן שעסקתי בו באחד המאמרים הראשונים שלי בעיתונות, בעיתון "שישי" המנוח. הרומן נתן לי תירוץ טוב לדבר על יהודי עיראק, על שפתם, על הקשת הפוליטית העשירה שסמי כה היטיב לתאר, על מבנה המשפחה היהודית בגדדית, ועוד. אבל זה היה הסופר. את האיש פגשתי בעיקר דרך חיפה עירנו, דרך הזיכרונות והתמונות, המראות והרגעים שהיינו שותפים להם, כשברקע אח נוסף, שלא זכיתי להכיר אישית: אמיל חביבי. רשת של מקומות, היכרויות, ואזורי ממשק ונשיקה. כי כזה היה סמי מיכאל, נוגע ללב, כן, ישיר, נדיב. וכך נשקו המים למים, מרבד לוחך, מלוח, רך, מלא קצף, מים של חוף הכרמל, מים של השירות ההידרולוגי, מי חיים של חוכמה ואנושיות של ידיים חמות. מאת: ד”ר יורם מלצר סופר, בלשן, מתרגם ועורך כתב העת ”אלכסון” גם המים נשקו בין בגדאד ל"חצוצרה בוואדי": מחווה לסמי מיכאל ז"ל אודיטוריום | היכל התרבות מאיר ניצן | 17:30 | 4.2 | יום שלישי

איור: נגה קאופמן מתוך עמוד הפייסבוק של האקדמיה ללשון העברית

"מה קורה, חיים שלי?" – איך ישראלים משוחחים אודיטוריום | היכל התרבות מאיר ניצן | 17:30 | 3.2 | יום שני

4