עיתון - לשון. כנס "לשון ראשון" ה 18 לשפה העברית

3-5.2.25 | שני-רביעי | ה’-ז’ בשבט תשפ“ה | לשפה העברית 18 - כנס “לשון ראשון“ ה

תושבות, תושבים ואורחי הכנס, יוצא לדרך וסוחף 18- כנס "לשון ראשון" ה אחריו כמדי שנה אנשי אקדמיה ושוחרי שפה מכל רחבי הארץ. ראשון לציון, העיר שבה העברית קמה לתחייה, היא המקום הטבעי לארח בו את אירוע הדגל שעושה כבוד לשפה, מגן על אוצרותיה ומפתיע כל פעם מחדש. אז מהן המילים הישראליות ביותר? כיצד שינתה מהפכת הדיגיטל את השיח הבינאישי? איך משפיעה הטלוויזיה על שפת דבר עידן מזרחי סגן ראש העיר ומחזיק תיק תרבות

אצל מי נמצא העט אוריה מבורך היא מחברת שותפה של הספר "יום אחד באוקטובר", יחד עם יאיר אגמון, ועורכת ראשית בהוצאת מגיד. מאת: אוריה מבורך

הספר "יום אחד באוקטובר- ארבעים גיבורים, ארבעים סיפורים", מביא את סיפורם של גיבורים וגיבורות מהשבעה באוקטובר, בגוף ראשון. שי-לי עטרי, אחת מהגיבורות שסיפוריהן מופיע בספר, תושבת כפר עזה, איבדה את בעלה יהב

היומיום? מה הקשר בין שפה, חינוך ויצירתיות? ומיהו היוצר שהותיר חותם מיוחד, ויזכה השנה בפרס ראש העירייה ע"ש מאיר אריאל ליצירתיות לשונית? את התשובות לשאלות אלה, ולעוד רבות נוספות, תוכלו לקבל מאנשי אקדמיה, יוצרים ואנשי רוח במהלך שלושה ימים גדושים במופעים, מושבים מקצועיים ותכנים, שהותאמו במיוחד לקהל אוהבי העברית. בהפקת המקור נחזור אל שורשי השפה ואל מילות היסוד שמחברות בין כולנו; יהודה פוליקר יחבר בין המילים והלחנים שהפכו לחלק מפסקול חיינו; נורית ודילן גפן יפגשו את חוקרי השפה בשיח בין דורי מרתק; מושב ייחודי יוקדש לזכרו של הסופר סמי מיכאל ז"ל, שהלך לעולמו לפני שנה; שיתוף פעולה עם תאגיד השידור כאן יספק הצצה אל אחורי הקלעים של עולם הסדרות הטלוויזיוניות והשפעתן על שפת היומיום; חוקרים וסופרים יפתחו צוהר אל עולמם הלשוני המרתק של הילדים; וחובבי חידות ההיגיון ייפגשו לערב של פיצוחים וחידודי לשון. אני רוצה להודות לכל מי שהפיק, יצר, תרם ונטל חלק בהפיכת כנס השפה לעוגן תרבותי חשוב ומשפיע. וכמובן, תודה גדולה לאוהבי העברית מהעיר ומחוצה לה. היענותכם עוזרת לנו להמשיך במסורת המיוחדת הזו. שלכם, סגן רה"ע ומחזיק תיק תרבות עידן מזרחי, מהי מילת השנה שלכם בעברית? אילנית

שנרצח על ידי המחבלים בעת שניסה להגן עליה ועל בתם התינוקת. "חבר טוב שלי שאל אותי לפני כמה ימים, "תגידי שי־לי, אם את היית יכולה להיות מישהי אחרת, שלא היו קורים לה כל הדברים האלה, אם היית יכולה לחיות חיים אחרים, היית עושה את זה? היית מתחלפת איתה?", וחשבתי על זה שנייה, אבל אז אמרתי לו, "לא. הייתי מעדיפה לחוות את הכאב הזה עוד שישים אלף פעמים". "כי אם הייתי מישהי אחרת לא הייתי פוגשת את יהב, ולא הייתי חווה איתו שלוש עשרה שנים כאלה מדהימות, גדולות מהחיים. אם הייתי מישהי אחרת לא הייתי זוכה לסיפור אהבה כזה. הייתי יכולה להעביר חיים שלמים בלי להרגיש כזאת אהבה. לא משנה כמה נורא מה שעברתי, אני עדיין מודה שחוויתי את זה. אני עדיין בהכרת תודה. אני בהודיה על זה שראיתי אותו, עומד שם, עם הפנס הצהוב הזה, כזה מוכשר ויפה תואר, אני בהודיה על זה שפגשתי את הנשמה שלו, כששיחקנו את רומיאו ויוליה בניסן נתיב. שזיהיתי שם בתוך העיניים שלו בית. הייתה לי אהבה גדולה. גדולה מהחיים. יש לי ילדה וקוראים לה שייה. זה הסיפור שלי בעולם הזה." ("יום אחד באוקטובר- ארבעים .)30 ' גיבורים, ארבעים סיפורים", עמ הסיפור של שי-לי עטרי היה עבורי אחד הסיפורים הקשים ביותר בספר. במהלך העבודה עליו מצאתי את עצמי סוגרת שוב ושוב את מסך המחשב, לא מסוגלת להמשיך. כשקראתי לבסוף את שתי הפסקאות האלו, בהן בוחרת שי-לי לסיים את סיפורה, חשתי הארה עצומה. לא ידעתי להסביר לעצמי מה בדיוק טלטל אותי כל כך, מה פשר האור הבוהק שזורח על המילים הללו. פניתי לשי-לי, אולי היא תוכל תעזור לי להבין. שי-לי הסבירה לי שמה שקורה כאן זה אקט של "בחירה בסיפור שלי". היא הסבירה לי שבמשך כל אותו יום, הדברים קרו לה. הם נעשו לה. הם נכפו עליה, על יהב, ועל שיה. באותו יום ארור, השליטה על חייה ניטלה ממנה. באותו יום היא הושלכה לתוך מציאות שעוצבה בידי חיות אדם, מציאות שאף אחד לא היה מעלה בדעתו לבחור בה. והנה באה שי-לי, ובאקט חתרני מאין כמוהו, העשוי כולו ממילים, מחליטה לבחור מחדש בחיים הללו, כולל באותו יום שחור. שי-לי מחזירה לעצמה את השליטה על הסיפור שלה. היא מתמקמת בתפקיד המעצבת של חייה, והיא בוחרת בהם, שוב, בדיוק כפי שהם. בשבעה באוקטובר חיות אדם לקחו את העט, וכתבו לה פרק שהיא לא הסכימה לו. במילותיה, שי-לי לוקחת חזרה את העט, חותמת על הפרק הזה את שמה, בגאווה, באהבה, ומתחילה לכתוב בעצמה את הפרק הבא. מילים מרפאות: שפת הנפש בימים של משבר אודיטוריום | היכל התרבות מאיר ניצן | 17:30 | 5.2 | יום רביעי

אחווה - זו המילה שבחרתי. שנה קשה עברנו, שנה של פילוג ועוינות. כל שאיפתי היא להגיע לאחווה בעם, ואני מנסה בעזרת שיריי לעשות זאת.

צילום: אוהד אלימלך

זהבה בן

בית - היא מאוד ישראלית בעיניי, כי היא לא רק מתארת מקום מגורים, אלא גם את התחושה של שייכות, משפחתיות וחום.

ליהי טולדנו

צילום: ערן לוי

רגישות - בחרתי במילה 'רגישות' כי הוא דרושה היום מאוד בישראל. הרגישות היא קו דק שיש ללכת סביבו, לומר דבר מה בעל ערך, בלי לדרוך על פצעים רבים מדי.

מיקי גבריאלוב

צילום: עמית בן נון

אמן - בחרתי במילה 'אמן', כי "זו מילה שכולם מקדשים איתה מודים איתה ומתנחמים בה.

שלומי שבת

צילום: אילן בשור

יחד - בחרתי במילה 'יחד', כי זו המילה היחידה שלא צריך להבין אותה - מרגישים אותה.

צילום: יניר סלע

5