גבורות - סיפורי החיים של בני ה 80 - מועצה אזורית מטה אשר עמותת הותיק גליל מערבי

את שאול בעלי, שנפטר לפני שנים ממחלת הסרטן, הכרתי בקיבוץ. שאול היה גם הוא בן כפר מסריק ומבוגר ממני בשנתיים. בזמן הצבא נפגשו הצעירים לשחק ואני שכל-כך אהבתי ספורט, שחקתי גם כמובן, וככה לאט לאט נרקמה האהבה ובסוף 12 ילדים ו- 4 התחתנו. היינו הזוג השני של כפר מסריק של שני בני הקיבוץ. נולדו לנו נכדים. שנה. עבדתי לאורך השנים עם תינוקות ועם גדולים ב-י"ב. 30 אני עבדתי כמטפלת שנים ברצף. 10 לכל גיל היה הקסם שלו. יש קבוצות בקיבוץ שליוויתי וטיפלתי אפילו נכנסתי לקומונה (מחסן הבגדים) ושם הייתי עד הפנסיה. 50 בגיל הפרידה משאול הייתה קשה לי. לשמחתי רוב ילדיי ונכדיי בקיבוץ קרובים ונמצאים לידי. גם בן אחד ומשפחתו שגרים בחוץ, גרים יחסית קרוב וכמובן באים הרבה. כולם עטפו אותי מאד. המשכנו עם ארוחות השישי שחשובות לי מאד וטיגון השניצלים ששאול כל כך אהב להכין לכל המשפחה. . סיון נכדי האהוב נהרג מטיל שנפל בשדה הברוקולי 6.11.24 אסון גדול נפל עלינו ב של הקיבוץ, שם עבד. סיון היה לפני גיוס ועבד בגד"ש. היה מחובר לאדמה ואהב אותה כל כך. לא ויתר והלך לראות אם ההשקיה עובדת כמו שצריך - ושם נהרג, בין שתילי הברוקולי. אסון כבד וקשה. העצב עוטף אותי ונמצא אצלי כל הזמן. ההתמודדות עם האובדן והעצבות הן עניין יום יומי, ואני בריפוי דרך הצמחים שאני כה אוהבת ומטפחת בגינות של ילדיי ובפינות הגינון אצלי. העיסוק בצמחים, בצמיחה, הפריחה והמים הם הפסיכיאטר הכי טוב עבורי. נכדיי וילדיי ממלאים את ליבי בחיבוק ובשמחה שהם מביאים לי. בבגדים המוכתמים שהם מביאים לי להציל. אפילו קוראים לי "סבתא כתמים". אני מחוברת עדיין לספורט ורואה הרבה משחקים ושידורי ספורט בטלוויזיה. גם לאקטואליה אני מאד מחוברת. המסר שלי לדור הצעיר – משמעותה של המשפחה! שימרו על הקשרים והקרבה המשפחתית, אהבו אחד את השני והיו ביחד כמה שרק אפשר.

- 72 –