זיכרונות על מפה לבנה / שונמית (נמי) דותן
צעדים בהתבגרות כשעמדתי להתגייס לנח”ל, שמשמעותו להתגייס לצבא במסגרת הקבוצתית ולהגשים את הרעיונות עליהם גדלתי תוך הצטרפות לגרעין בקיבוץ - התחילו חברי הקבוצה לנשור מהתוכנית. אני, שבאתי מחינוך על ערכי תנועת העבודה ושבאי ביתי היו קיבוצניקים, חבריה לעבודה של אמי, שמעתי ממנה: “אם תצאי לנח”ל תחזרי הביתה עם תינוק על הידיים ובעל עם שפם”. לאור תחזית מאיימת שכזו, קמתי באומץ באחת הפעולות והכרזתי על נטישה. הייתי צריכה לגייס בתוכי כוחות רבים לקום ולהכריז על החלטתי לוותר על חלומות ההגשמה, ועל הערכים בהם האמנתי. בכך למעשה נותרתי לבדי ללא קבוצת החברים וללא מסגרת תומכת. בניתי עצמי מחדש החל מתוכניות לפעילות ועד יצירת קשרים חברתיים. למעשה, בעיצומו של
גיל ההתבגרות נדרשתי לבנות נמי חדשה. פרצה מלחמת ששת הימים. 1967 ביוני קדמה למלחמה תקופה מתוחה שנקראה “תקופת ההמתנה” כשהמבוגרים היו אפופי דאגות ואנחנו תלמידי התיכון היינו עסוקים בבחינות הבגרות. המלחמה הסתיימה בניצחון מהיר ומזהיר שהגביר עוד יותר את תחושת הגאווה הלאומית והאמונה בכוחנו. , מיד לאחר מלחמת ששת 1967 באוגוסט הימים גוייסתי לצבא, לתפקיד שלמת במפקדת מחוז תל אביב, שמושבה היה ביפו המרוחקת טווח נסיעה באוטובוס אך בשבילי הייתה זרה ומסתורית. חשוב היה שאשאר קרוב לבית אמי שהיה במצב
1967
53
1875
1900
1925
1950
1975
2000
2025
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online