זיכרונות על מפה לבנה / שונמית (נמי) דותן
עשיתי זאת? אני תוהה עד היום. גדעון רב התושייה בנה מעין כיסא מיוחד שהולבש על עגלת השכיבה. עדי ישב על הכיסא, בעוד ליאורה עדיין שוכבת. זה היה קשה ומסוכן, במיוחד כשהייתי צריכה לעבור גרם מדרגות גדול ביציאה לרחוב. זו הייתה גם השנה הרזה בחיי, לאור הפעילות הגופנית האינטנסיבית שנכפתה עליי. משגדלו, הפכו הילדים בפינו לקוֹפִיקו וְצִי'פּוֹפּוֹ, ונשאנו אותם על הכתפיים בכל יציאה מהבית. שני הזאטוטים ישנו בחדר אחד קטנטן. מידי בוקר פתחתי את החלון בטרם השכמה, כדי לאוורר את ריח חיתולי הלילה. היו אלה חיתולי בד רב-פעמיים, יקרים למדי, אותם היה צריך לשטוף בטרם הוכנסו לסל הכביסה, שם חיכו לתורם במכונת הכביסה שעבדה ללא הפסקה. הייתי גאה בכך שהחיתולים שתליתי לייבוש על חבלי הכביסה היו מבהיקים בלובנם ותלויים בסדר מופתי. כאילו איכות האימהות שלי נמדדה בדרך זו. באותה שנה אינטנסיבית היו כל מעייני נתונים לילדים. עזבתי כל עיסוק מקצועי ומן הסתם ההצלחה בגידולם שימשה עבורי כמדד להצלחת מאמציי. ילדיי האהובים נראו כשתי בובות יפהפיות ומשכו תשומת לב כשיצאנו לרחוב, אך בבית הייתה ההתמודדות קשה. שניהם היו תינוקות אך הפרש הגילאים יצר צרכים שונים. האחד התחיל ללכת ולהבין, בעוד אחותו הצעירה ממנו בשנה עדיין שכבה בלול התינוקות או זחלה ויכולותיה עדיין מוגבלות. הטיפול בילדים נפל על כתפיי ללא כל עזרה. גדעון עבד והשקיע גם בלימודים, מאמא הזדקנה וחלתה ואימי, שעדיין עבדה לפרנסתה, הייתה עסוקה בטיפול באמה. במקביל אימו של גדעון חלתה בסרטן ושכבה על ערש דווי. מ”ר הייתה קטנה מדי. קנינו בית 48 עם התרחבות המשפחה הדירה בת צמוד קרקע ביהוד, שנראתה לי אז מעבר להרי חושך - רחוקה גיאוגרפית
85
1875
1900
1925
1950
1975
2000
2025
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online