אנציקלופדיה יפעת

שרות אויר- חיל האויר במחתרת מתגייסים להקמת כוח אוירי בעל מבנה ומשימות צבאיות לתולדות התעופה והחלל בישראל אנציקלופדיה יפעת

‏ הצורך בהקמת כח אוירי צבאי, אשר יעמוד לרשות מפקדת ההגנה, הלך והתברר לראשי היישוב, אחרי כל סדרה של פרעות של הערבים. יישובים רבים שהיו מנותקים דרשו סיוע והיות ורוב הדרכים נשלטו על ידי כנופיות, הרי הדרך האפשרית היחידה שנותרה לסיוע . היתה מן האויר זמן קצר לאחר שהבריטים הכריזו כי יפנו את הארץ מיד עם תום המנדט, החלה דריכות . בקרב מפקדי ההגנה ונערכו דיונים כיצד להתכונן לאפשרות כזו היה ברור כי עם תום המנדט הבריטי תפרוץ מלחמה בין היהודים לערבים. איש לא יכול היה לשער את היקפה והאם היא תכלול כוחות ערביים מקומיים מחוזקים ב”יחידות הצלה” או גם את הצבאות הסדירים של מדינות ערב. אנשי מפקדת ההגנה נדרשו להיער . רך לקראת אפשרויות אלה תוכניות קלושות ותוכניות מלאות חזון , במאי 7491 הגישו יוחנן רטנר וזאב פיינשטיין, שהיו ראשי המטה הארצי של ההגנה . תזכיר ובו ציינו כי ניתן למעשה להסתפק במטוסים קלים כדי לשרת את צרכי היישוב דו”ח נוסף שהוגש על ידי חיים לסקוב ופריץ אייזנשטאט (שלום עשת), שגם הוא היה מבוסס על ידע תיאורטי תלוש מן המציאות, קרא להקמת מערך אוירי על סמך המצאי הקיים בארץ. הכוח היה אמור לכלול טייסת מטוסים קלים ממונעים, טייסת דאונים להכשרת טייסים ויחידות קרקע לתחזוקת כלי הטיס. שתי הצעות חסרות תוחלת אלה לא היו מעשיות. היה צורך בעליית המתח הבטחוני, ובפניה לאנשי מקצוע כדי להכין . הצעה מעשית יותר אשר תהלום את האיומים הצפויים ההצעה השלישית, אותה הכינו אהרון רמז והיימן שמיר (שכטמן) - שניהם אנשי תעופה מקצועיים אשר שרתו בחילות האויר של בריטניה וארה”ב, היתה מעשית ,) הרבה יותר. באוגוסט 7491 הגישו השניים לרמ”א (ראש המטה הארצי של ההגנה “הצעה להקמת כוח אוירי יהודי בארץ”. היא כללה לא רק את מצאי המטוסים הקיים בארץ, אלא גם דרישה לרכש מטוסים מתקדמים, רעיונות לפיתוח מערך שליטה ובקרה, וכוח אוירי התקפי, המבוסס על עקרונות שהיו מוכרים להם מחילות האויר שבהם שרתו. כוח זה היה אמור להיבנות בשלושה שלבים: בשלב הראשון הוצע לרכוש מיד מטוסים אזרחיים ולהסב אותם למשימות צבאיות שונות. כמו כן הוצע להסב מטוסים הקיימים בארץ לנשיאת חימוש. בשלב השני הציעו לרכוש 02-04 מטוסי קרב מדגמים מתקדמים, וכן 5-01 מטוסי תובלה ומספר דומה של מפציצים בינוניים. השלב השלישי כלל רכש מטוסים להשלמת התוכנית והעברתם לארץ בהתאם לנסיון קודם. בסעיף זה נכלל כל הנדרש להקמת . תשתית לוגיסטית, כולל הספקת דלק, תחמושת חומרי נפץ וחמרים ליצור רקטות , כל המטוסים היו אמורים לפעול במסגרת כנף אוירית, ובה שלוש טייסות קרב . טייסת סיור, טייסת מפציצים ועוד השניים העלו את הצורך בהכשרה מהירה של צוותי אויר וקרקע לאחזקת המטוסים. חלק מן ההצעה היה “לביצוע מיידי”. מערך השליטה והבקרה בתוכנית רמז-שמיר כלל חלוקת הארץ למרחבים אויריים, בהם יפעלו הטייסות וכן הקמת . כנף נוספת במרכז הארץ שתכלול מטוסי קרב והפצצה רמז-שמיר העריכו כי ניתן יהיה לרכוש את המטוסים ללא קשיים מיוחדים מעודפי הציוד המלחמתי המצוי בארה”ב או בבריטניה. הם לא העריכו כי שתי מדינות אלה יטילו אמברגו על מכירת מטוסים לישראל. יש לציין עם כך כי חרף האמברגו, נעו נתיבי הרכש – וההברחה ללא אישור- בקוים דומים לאלה שהותוו על ידי . רמז-שמיר לאחר קבלת התוכנית, החליט בן גוריון לכנס את בכירי ההגנה, בהם הרמטכ”ל יעקב דוסטרובסקי (דורי), אלכס זילוני, יהשע גילוץ, יהודה ארזי ויהושע (אייזיק) אשל וכן את . מגישי ההצעה, אהרון רמז והיימן שמיר באוקטובר 7491, נערך דיון בלשכתו של בן-גוריון על תוכניתם של אהרון רמז ושל היימן שכטמן (שמיר) להקמת כוח אוירי. בישיבה שנערכה ב-2 באוקטובר 7491, הוחלט על

) אהרון רמז (מימין והיימן שמיר ) (משמאל

פקודת ההקמה של שרות אויר

1947