כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה אפריל 2025 - גיליון 334

נולדתי בפולין אבל אני לא פולנייה ) היא אישה יפה, מטופחת ומרשימה. בגילוי לב מפתיע היא מספרת שקמה בוקר אחד, זה היה 90( סוניה קלוצמן כבר לפני למעלה מארבעה עשורים, והחליטה שהיא לא אוהבת את עצמה ככה: נעלבת, נוטרת איבה (כך במקור), מתחשבנת, מבקרת וכועסת. ״נולדתי בפולין, אבל אני לא פולניה״, היא צוחקת. ״רציתי להשתנות״, היא מתוודה, ״אז הלכתי למכון אדלר והם נתנו לי לקרוא את הספר ׳אזורי המשגה שלך׳ של ד״ר ויין דייר, וזה שינה את חיי״. ילדות מאת: מלכה מהולל 

"לאבא, יהושע אובסיי קלוצמן, היה מפעל מצליח לסכיני גילוח בוורשה אבל הוא סגר אותו לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה 1934 כי הריח שמשהו לא טוב עומד לקרות. הוא הגיע ארצה ב- והקים את מפעל אוקבה (ראשי תיבות של אובסיי קלוצמן ורשה) בנחלת יהודה ליד ראשון לציון. המפעל היה מהגדולים במזרח התיכון. אחרי שנים אבא החליף את השם לאדיסון שזה השם של אדי אחי והשם שלי סוניה. לימים אבא פתח גם מפעל במצרים שפעל כמעט עשרים שנה. גם באירלנד היה מפעל. אחרי שאבא המפעל נסגר". 1967 נפטר, ב את אימא הוא פגש כשבא מרוסיה לגרמניה לחפש עובד למפעל. אימא התראיינה, התקבלה לעבודה, התחתנה איתו ובאה אחריו גם ארצה. 'תארזי קומבניזון אחד', הוא אמר לה, והיא באה. הקומבניזון שמור אצלי עד היום. בראשון אבא קנה אחוזה, שיפץ חליתי בסקרלטינה 15 אותה ושם גם נולדו אחי ואחותי. בגיל שגרמה לי בעיות בלב. שלחו אותי לשוויץ להתרפא ושם הייתי שנתיים. למדתי צרפתית ואנגלית וגם נהייתי מאוד עצמאית. עד וחצי ובשנים האחרונות 101 היום אני עצמאית. אימא חייה עד גיל חייה בדלת מולי. לא תמיד היה קל איתה אבל הסתדרנו". זוגיות . התגרשתי אחרי ארבע שנים כשאורלי 19 "התחתנתי עם נתן בגיל הבכורה שלי הייתה בת שלושה חודשים. אחרי זמן התחתנתי עם הנרי, בן דוד שלי. נסענו לעבוד בקונטיקט, ארה"ב ונשארנו שם עשר שנים. הייתי מאוד בודדה שם אבל למדתי הרבה. אטה, הבת הצעירה נולדה שם. כשחזרנו גרנו בהמון מקומות, בתל אביב, ALS ברמת השרון וגם ברעננה. הנה עברנו אחרי שהנרי חלה ב- (ניוון שרירים) ולא יכול היה לעלות במדרגות. טיפלתי בו במסירות וידעתי שזה ייגמר. אחרי שנפטר היו לי עוד שני בני זוג וגם הם נפטרו. מאז אני לבד". בנות "אורלי ואטי הבנות שלי הן הכי. שתיהן גרות בצפון: אטה בנופית ואורלי בטבעון. אורלי באה אליי יום אחד עם רעיון לפתוח חנות צמר. שתינו יודעות לסרוג ואני סורגת מגיל שמונה. חיפשנו ומצאנו חנות במרכז רעננה ובתוך שעה סגרנו עם בעל הבית, אטה, שהיא מעצבת מטבחים, עיצבה את החנות ולמחרת נסענו לדרום תל אביב לקנות סחורה ויצאנו לדרך. עד הקורונה עבדתי בחנות כל יום במתן הוראות. מאז אני עושה את זה לפי קביעת תור וגם מחברת את חלקי הסריגה עבור הנשים הסורגות. אורלי נוסעת בכל שנה לתערוכות צמר באמריקה. היא ממש סורגת אומנותית. יש לה בחנות כיתות ערב עם קבוצות סורגות שהולכות איתה שנים. הוראות סריגה מגיעות רק באנגלית, ולכן הבנות צריכות הסברים. זה הפך להיות מועדון חברתי ממש. הן נוסעות איתה גם לטיולי סריגה פעם בשנה. תמיד הצטרפתי. הן נסעו כבר לאירלנד, לסקוטלנד, לאסטוניה,

סוניה בסלון ביתה

עם אימה בילדותה

צמר גורמה

20

04/2025 - 334 רעננה

מחזירים אותם הביתה עכשיו