כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה אפריל 2026 - גיליון 346

העברה בין-דורית: המטען שאינו נראה

מאת: רן תלמודי 

בוגרים עצמאיים. בשלב הזה צפים קשיים וקונפליקטים המתעוררים אצל בני הניצולים כשעליהם לקשור קשרים אינטימיים עם בני זוג. אחת התופעות עליה מדברת ורדי היא "מינוי" באופן לא מודע של אחד הילדים במשפחת שורדי שואה ל"נר זיכרון". הילד, נר הזיכרון, נבחר לשאת את משא האובדן והאבל של ההורים. נרדי כותבת: "...ההורה השורד מנסה לבנות מחדש, דרך ילדיו, את תחושת זהותו. על ידי התייחסותו לילדיו כאל שלוחה של עצמו, ההורה מספק את צרכיו הפנימיים לזהות ולהזדהות, אלא שבכך הוא מונע מן הילדים את היכולת ליצירת זהות ייחודית... אריה ,1946- לחייו, מספר: נולדתי ב 40- (שם בדוי) בשנות ה אחרי שנודע להוריי שכל בני משפחותיהם נספו. יש לי שלושה שמות פרטיים: אריה, צבי ומשה, וגם שלושה שמות משפחה. אתמול, כשהייתי באיזו מסיבה ושאלו אותי לשמי, פתאום התבלבלתי. אני ממש סוחב את כל המשפחה על הכתפיים שלי." , היא 1946 עוד מספרת נרדי: "...דבורה (שם בדוי), ילידת "נר זיכרון" במשפחתה. עצוב לי, אמרה דבורה: מחניק לי. חשבתי על חוסר השקט שלי, על אי הנוחות התמידית שלי, על הריקנות והחרדה הקשורות לכל הסמלים והתפקידים והמשמעויות שהקרובים אליי רואים בי... בשביל אבא אני המשך לאחותו דבורה, לאחיו הצעיר שמוליק, לאביו, לאימו, לכולם. משהו כל כך טעון, כל כך קשה, משהו המסמל דברים מפחידים..." תופעה אחרת עליה נרדי כותבת היא מעבר הטראומה מההורים לילדים דרך שתיקות רועמות או דרך סיפורים שחוזרים על עצמם ויוצרים חרדה אצל הדור השני ואף השלישי. הורים רבים בחרו לשתוק כדי "לחסוך" מילדיהם את הזוועות. אולם הילדים קלטו את החרדה והכאב דרך ערוצים לא מילוליים כמו שפת גוף, הבעות פנים ומתח באוויר. השתיקה יצרה אצל הילד פחד תמידי מלשאול את ההורה שאלות שמא יתרסק ההורה. במקום המילים הילד מילא את החסר בדמיונות משלו שהיו מפחידים. לפעמים היה הדיבור אך הוא כלל מסרים סמויים של "אני שרדתי כדי שאתה תחיה", מה שהטיל על הילד משא כבד של ציפיות לספק להורה פיצוי על כל מה שאבד לו. ? DNA המהפכה הא ֶֶפ ּּיגנטית: האם הטראומה נכתבת ב אפיגנטיקה היא תחום בביולוגיה שפיתוחו צבר תאוצה בעשור האחרון. המדע גילה כי העברה בין-דורית אינה רק עניין של חינוך או פסיכולוגיה, אלא גם של ביולוגיה. האפיגנטיקה בוחנת כיצד סביבה וטראומה (תזונה, לחץ, אורח חיים)

היא תהליך בו "מטען" העברה בין-דורית שאינו נראה עובר מהורים לצאצאיהם. המטען הזה כולל ערכים, דפוסי התנהגות,

ואף טראומות. זהו הציר עליו נעה ההמשכיות האנושית. מצד אחד, הוא מאפשר שימור של מורשת ותרבות, ומצד שני, הוא עלול לכבול דורות שלמים לדפוסי הרס וסבל. בעשורים האחרונים המחקר הרחיב את היריעה של העברה בין-דורית מהתבוננות פסיכולוגית בלבד אל מחקרים אפיגנטיים (כלומר השפעה על התנהגות הגנים) וסוציולוגיים, המשרטטים תמונה מורכבת של האופן בו העבר מעצב את ההווה. הפן הפסיכולוגי: דפוסי היקשרות תאוריית הבסיס להבנת ההעברה הבין-דורית טמון ב ) 1990-1907 של ג'ון ּבֹּוֹלב ּּי (פסיכיאטר בריטי ההיקשרות וממשיכיו. לפי בולבי, איכות הקשר המוקדם בין ההורה המטפל לילד יוצרת מודל עבודה פנימי המלווה את הפרט בבגרותו. התאוריה עוסקת בקשר המתפתח בין הילד להורה המטפל בו במהלך שנות חייו הראשונות, כבונה את התייחסותו של הילד לעולם החברתי הסובב אותו, וכן את תפיסתו העצמית. תאוריה זו מבוססת על ההנחה שבנפש הפעוט טבוע צורך מולד ליצור קשר עם ההורה (או מחליף להורה אם ההורה לא קיים), וקשר זה חיוני להתפתחות חברתית ורגשית תקינה של התינוק. הקשר עם ההורה בילדות ישפיע בבגרותו של התינוק על יצירת קשריו שלו, הרגשיים והזוגיים בפרט, וכן על ציפיותיו מעצמו 80% - 70% ומהעולם. מחקרים מראים מתאם גבוה של בין סגנון ההיקשרות של ההורה לזה של הילד כשיהפוך לבוגר. זיכרונות מודחקים של ההורה מילדותו שלו צפים ועולים בעת גידול ילדיו ומפריעים לקשר הבריא. העברת טראומה בין-דורית: מצלקת לצלקת אחד הנושאים המרתקים והכואבים בהעברה בין-דורית הוא העברת טראומה. , פסיכותרפיסטית, הייתה 1938 דינה ורדי, ילידת מהראשונים בארץ שעסקו בטיפול קבוצתי בבני הדור השני לשואה. היא ערכה מחקרים על שורדי שואה וצאצאיהם נושאי החותם: דיאלוג ופרסמה את תוצאותיהם בספרה . מחקריה חשפו כי הטראומה אינה עם בני הדור השני נעצרת אצל מי שחווה אותה פיזית. היא מספרת שרבים מבני הדור השני הפונים לטיפול, עושים זאת בסוף העשור השלישי לחייהם או בראשית העשור הרביעי. זה גיל שבו הצעירים מתחילים להתמודד עם חייהם בתור

16

04/2026 - 346 רעננה