כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה אוקטובר 2025 - גיליון 340

"יד עזר לחבר" בחיפה מחפשת תורמים. זו עמותה שמטפלת בניצולי שואה. הייתי מאוד קשור לנושא הזה של ניצולי שואה כי נולדתי לתוך השואה. מאוד חרה לי בזמנו איך מדינת ישראל לקחה מניצולי השואה את השילומים מגרמניה ובנתה את ניצולי שואה והמדינה 150,000- המדינה פה. יש היום קרוב ל לא מטפלת בהם כראוי. צלצלתי ואמרתי לשמעון סבג, מייסד העמותה, שאני רוצה לתרום. באתי לשם והעיניים שלי לא האמינו למה שאני רואה. בן אדם שניצל מתאונת דרכים קשה מאוד נדר נדר לעזור לניצולי שואה. הוא השקיע מכספו, קנה בית ועוד בית ולמעשה רכש וגם שכר כמעט את כל רחוב קסל בשכונת הדר בחיפה. הוא חילק את הבתים לחדרים-חדרים ניצולי שואה. הוא בנה להם חדר אוכל, 120 והוא שוכן שם בית כנסת, וגם ייחד מקום למוזיאון שואה קטן בו מונצחים הנפטרים והציוד האישי שלהם. נכנסתי למטבח בו בישלו אוכל לא טעים. התחלתי לעבוד, נתתי לטבח טיפים איך לשפר את האוכל והגשתי אוכל לזקנים. שאלתי את שמעון, מה אתה הכי צריך? אמר אמבולנס. למה? הסביר שיש הרבה הסעות של הניצולים לבית חולים ולשכור אמבולנסים עולה הרבה כסף. אמרתי לו, שמעון, יש לך. תוך שבועיים קניתי אלף שקל לאחר שגייסתי תרומות. 470- לו אמבולנס ב התחברתי לשמעון הזה. אני מביא לניצולי השואה בגדים, שיניים תותבות, אפילו הבאתי מרפאת שיניים שלמה כדי לטפל להם בשיניים בלי כסף. עד עכשיו שמעון ואני בקשר, כמו משפחה. לאחר האסון של מאי הוא אמר לי, אנחנו נעשה באוקטובר על שם הנכדה מאי נעים. בקרוב 7- מוזיאון לזכר ה ייפתח המוזיאון הזה בסמיכות למוזיאון השואה. יציגו שם תמונות ויומנים של הנרצחים ופרטי ציוד שהשאירו. באה הבת שלי ענת, אימא של מאי, ואמרה לי, באמת אבא כל הכבוד שאתה מנציח את שמה של הילדה אבל אני רוצה, למען ההמשכיות, שהשם של מאי יהיה קשור לילדים, שהרי לניצולי השואה לא נותרו הרבה שנים לחיות. הבת שלי החליטה להקים עמותה שנקראת "השפיריות של מאי". למה, שפיריות? היא הייתה אצל מין מגדת עתידות שאמרה לה, ׳כל פעם שאת רואה שפירית, תדעי שזאת מאי׳. מאז היא כל הזמן רואה שפיריות. הקמנו את עמותת השפיריות של מאי ובמסגרת הזו אנו עורכים בת-מצווה/בר-מצווה לילדים מכל הארץ שידם לא משגת לממן אירוע כזה. אני תורם ומתרים אנשים לעמותה. למשל דרך תוכנית ברדיו שקל. אני לא מתבייש 750,000 חיפה התרמתי בארבע שעות ומתרים אנשים עשירים שאני מכיר. יש לנו כסף ולא יהיה ילד במדינת ישראל, שביום שאמור להיות הכי שמח בחיים שלו, הוא לא ישמח בגלל שאין לו. אנחנו קונים להם בגדים ועושים להם תספורת. לבנות אנחנו עושים טיפול פנים וציפורניים. הכול. מממנים את האוכל, המוזיקה ועוד. לא. אני רק מדבר ספורט. אתה שואל אם אני עושה ספורט? יש לי כאבי גב קשים בגלל עקמת והתנוונות של עמוד השדרה. על ניתוח אין מה לדבר בגלל הסיכון. רק שמן קנאביס מקל טיפות עוזרות לי לעבור את היום. אבל בלילה... 5 . את הכאב אני נזכר בנכדה שלי ולא יכול להירדם. אין לילה שאני לא חושב עליה. איזה פרח. תסתכל על התמונה, איזה פרח". rtalmudi@gmail.com

ורגליים, עיוורים ופגועי נפש. והוא המנוול, פושע המלחמה, לא רוצה להקים ועדת חקירה ממלכתית. אתה מבין? אמרתי לעצמי, אם הייתי צעיר, מייד הייתי אורז מזוודות ובורח מפה. הוא וכל החבורה הכושלת שאסף סביבו, זו שמנהלת את המדינה היום, הם בושה וחרפה למדינת ישראל. רק הוא אשם, הדם של הילדים והנכדים שלנו על הידיים שלו והוא מנסה לגלגל את זה על הצבא. כן, קראתי למרד. צריכים לעלות עם טנקים על הכנסת ולפזר אותה. תראה איזה מנהיג הוא וכמה "מוטיבציה" הוא נותן לצבא: את הבן שלו שולח למיאמי, אנחנו מממנים את השמירה עליו שם, ופה הוא נותן יד לפטור של החרדים משרות צבאי ועוד משלם להם משכורת. זה מנהיג? זו מנהיגות? ברור שהחטופים ימותו אם לא ישוחררו מיד. אם הבן שלו היה זרוק במנהרות של עזה הוא היה מתנהג אחרת. שמיר ובגין היו קמים ויוצאים החוצה בזמן שכהנא נאם. לא נתנו לו לגיטימציה. אבל נתניהו הכשיר את השרץ הזה, נתן לכהניסט להיות שר לביטחון לאומי. כן. והכהניסט הזה עושה לעצמו משטרה פרטית, אתה מבין? איזה ביטחון? איזה לאומי?

שרף בסלון ביתו על רקע תמונות אשתו ונכדתו

הגענו למצב העגום של היום כי מפא"י איך הגענו לזה? ההיסטורית שגתה בדרך בה נהגה בספרדים וגם לא הצמיחה שום מנהיג מקרבה. היום זה ספרדים נגד אשכנזים, כאילו יש עדיין קיפוח. ומי מפלג את העם? ראש הממשלה! מה, היום יש קיפוח? יש לי נכד בן עשר מהבן, אימו ממוצא מזרחי והוא בא אליי יום אחד ושואל, אה, סבא, מה אני, אשכנזי או ספרדי? נקרע לי הלב מהמצב הזה. היום אני '. במלחמה הוריי 49 . עלינו לארץ ניצולי שואה בשנת 83 בן ברחו מפולין לסיביר ואבי עבד שם כחוטב עצים בקור של מעלות. אני נולדתי בסיביר. לי לא צריך להגיד 50 מינוס ישראל השנייה כי אני האשכנזי עברתי את זה. היינו חצי שנה במחנה עולים בפרדס חנה באוהל. בחורף האוהל היה מתרומם ברוח והיינו קמים רטובים עד לשד עצמותינו. כילד הייתי עומד עם מסטינג בתור לאוכל ומקבל עגבניות מבושלות ולחם וזהו. בעיקר לחם.

יום אחד נתקלתי במודעה: עמותת היום אני פעיל חברתי.

5

10/2025 - 340 רעננה

החזרנו אותם הביתה