סיפור חיים - סיפורו של יצחק גולדבלט
ישנו במעין צריפים קטנים ונמוכים שהיו עשויים מקרטון עם גג מקומר. ישנו בתוכם אחד ליד השני אי אפשר היה לשבת בהם . נהגנו לזחול כם ולת ולשכב . היינו במחנה הזה כשמונה חדשים. בתחילה חילקו כיכר לחם לשלושה אנשים. נהגו להעיר אותנו לפנות בוקר נתנו לנו מ שהו שנקרא "קפה". זה לא היה קפה אך זה היה חם וזה היה טוב. בשעה שש בבוקר ספרו אותנו ויצאנו לעבודה. עבדנו בכריתת עצים בחברה שנקראה "אוטה" ביערות בשלג . כרתנו עצים קילפנו מהם את הקליפות ולאחר מכן החלקנו אותם במדרון לנהר. משם ל קחו אותם למנסרות. בשבועות הראשונים לא היה מקום להתרחץ בו והגוף שלנו התמלא בכינים. התגרדנו כל הזמן בכל הגוף אזורי עד זוב דם . לאחר מכן בנו בית מרחץ והיינו מתרחצים פעם בשבוע והכינים נעלמו. פעמיים ביום חילקו לנו "מרק" שנקרא "טיילרש". זה היה מעין מרק חלב לבן שלפעמים היו בו כמה אטריות. אחת לשבועיים בימי ראשון לא יצאנו לעבודה ונשארנו במחנה. באותו יום נהגנו לנקות את המחנה. אני לא הייתי אכלן גדול ומה שקיבלתי ביום הספיק לי ואפילו נתתי חלק מן המנה שלי לבן דוד שאצל משפחתו גרנו בגטו שבסיגט. לצערי ב ן הדוד נפטר כעבור ז מן מה. עד היום אני נותן צדקה על שמו פעמיים בשבוע. והלכנו אל - הפלאץ מגרש המסדרים עבדתי גם בבניית בתים לשבויים האיטלקיים. באחד הימים חיפשו אנשים שיודעים לבנות חימום מרכזי. אחד מאנשי עירי יצא, הצביע עלי ואמר "איצ'ה בוא אתנו גם אתה יודע ל חימום". היו שם שני גרמנים שהדריכו אותנו ואנחנו סחבנו את הרדיאטורים והם הדריכו אותנו מה לעשות אתם. אלו היו ימים טובים כי בערב היו לנו מים חמים ויכולנו ל , התרחץ לפחות באופן חלקי, במים חמים. עד אז אפשרו לנו להתרחץ רק פעם בשבוע ונהגו לעשות לנו דיזאינפקציה. כע בור שלושה חדשים חילקו את אותה כיכר לחם שקיבלנו לשישה אנשים. לאחר כשמונה חדשים היינו צריכים לחלוק כיכר אחת בין 16 איש. כל אחד קיבל קובי י ה קטנה של לחם. היה צריך לאכול אותה במהירות כי אם לא הספקת לאכול אוקראיני היה חוטף את הלחם יום אחד כבר שמענו מרחוק את תותחי הרוסים. אז הודיעו לנו שאנחנו יוצאים לוורשה. הלכנו יומיים בשלג, זה כבר לא היה חורף ממש אך היה קר מאוד והשלג כיסה את הכל. ארבעה ימים שהינו במתבן כלשהו ללא מזון . המשאיות עם המזון לא הצליחו לעבור בגלל מזג האוויר. ביום הרביעי הרגשתי שאני הולך למות. היה לי "אבא" של מחנה אדם בוגר ו"אח" של מחנה שלושתנו היינו כל הזמן יחד. ה"אבא" שלי נשכב מעלי, חימם אותי, הנשים אותי ועודד אותי במילים "איציקו אל תרים ידיים, אל תוותר עוד מעט יגיע אוכל ותתאושש". בעודו מדבר שמעתי רעש של משאיות שסוף סוף הצליחו לעבור בהרים ולהביא אוכל. כך החיינו את נפשותינו. באיומי כף מחודדת כסכין. אך זה עדיין נחשב למחנה "טוב".
מדי יום שם
התקין
נו
6
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online