סיפור חיים - סיפורו של שמואל וולף

רוב משפח ת סבי (הורי א ימי) נספו בשנת 1943 בטרבלינקה. נשארו בחיים אמי מלכה, והאחים יוסף, חנה ו יוספה שעלו לארץ ישראל לאחר המלחמה ונפטרו בישראל. דודי, יוסף הגיע לארץ בשנת 1990 מקויבישב שברוסיה, עם אשתו רימה, בנו מיכאל ואשתו לריסה והבנות לנה וסו ניה. הזיכרון הראשון שלי ממלחמת העולם השנייה בפולין, כ שהבית שלנו ברחוב המרכזי במינסק נשרף בהפצצת הגרמנים ב - 12.9.1939 , מספר ימים לאחר פרוץ המלחמה. לאחר שריפת ביתנו, עברנו לגור אצל סבא מוטל מטושבסקי. אבא שהיה יהודי וקומוניסט, הבין שצריך לברוח , ו החליט לברוח לעיר ביאל י סטוק שהייתה עדיין בשליטת הרוסים. שהינו אצל סבא שבועיים, ואז הגיעה הודעה מאבי שעלינו לברוח ולהצטרף אליו. קבוצת צעירים החלה להתארגן לבריחה, ביניהם היו שני דודים שלי, החייטים, ויקטור ויוסף.

דודי ויקטור

ויקטור ויוסף, שגרו לפני המלחמה בוורשה, ברחו לביאליסטוק וחזרו למינסק כדי לעזור למשפחה שלנו בבריחה לביאליסטוק.

נסענו על עגלה רתומה לסוסים לנהר בוג, ו בלילה חצינו את הנהר בסירה. בצד ממנו באנו, היו גרמנים שעזרו לנו להיכנס לסירה , ובצד השני היו רוסים שירו באנש ים שרצו לעבור את הנהר. אחרי ש חצינו את הנהר מי שהו צעק "צריך לרוץ לתחנת הרכבת". השעה הייתה שעת לילה , פ חד וחוסר ידיעה... אי מי תפסה בידה של אחותי יוספה , איש זר נתן לי יד ורצנו... בבוקר, כשהגעתי לתחנת הרכבת, חששתי שנשארתי לבד ואז פגשתי את אמי ואת יוספה. הגענו לביאל י סטוק ופגשנו את אבי שקיבל דירה במקום מרכזי בעיר, בזכות היותו קומוניסט. כל המשפחה , שהצליחה לברוח גרה אצלנו בבית. אבי, מבלי לחשוב פעמיים, נענה להצעה ו קיבל אזרחות סובייטית .

3