סוניה הרטמן - תחנות חיי
של השכנים, אין טעם לחקור אותה. לקחו את אמא לחנות וחקרו אותה. איני יודעת מה הם עשו אבל אמא חזרה משם פצועה וחבולה למדי. בזמן שלקחו את אמא לחקירה בחנות, ואחד השודדים נשאר איתנו, ראיתי שנפלה מפניו המטפחת; הכרתי אותו בתור קונה לשעבר שנאסר כגנב באותו בית סוהר. השודדים הגיעו עם שקים אותם מילאו בכל מה שיכלו להוציא מהארון ומהבית. השוד נמשך כשעתיים-שלוש, עד שעה ארבע בבוקר. לפני שהשודדים עזבו את הבית הם קשרו לנו את הידיים מאחורי הגב, קשרו את הרגליים, סתמו את הפה בסמרטוט וקשרו אותו, והבעירו ניירות מתחת למזרון בהנחה שתפרוץ שריפה ותגמור אותנו. אמא ברובתושייתה, בזמן שקשרו את ידיה, נמנעהמלהצמידאותן כדי שתוכל אחר כך לשחרר יד אחרי יד. ואכן, לאחר שהשודדים יצאו מהבית, הצליחה להשתחרר ולשחרר גם אותנו, ומיהרה לשפוך מים על האש שהתחילה לבעור. ואז, אמא נתנה להלה ולי ספרים לקריאה, לקחה ספר לעצמה ואמרה: עכשיו אנחנו שוכבות בשקט וקוראות ספרים. לא נודיע לאיש ולא נקרא לעזרה כי זו עדיין שעת בוקר מוקדמת. זה רק תחילת סיפור גבורתה ותושייתה של אמא שלי... כאשר עלה השחר, והשכנים הפולנים שגרו סביב אותה חצר יצאו לעבוד, הם ראו את סימני הפריצה, ובעיקר דברים שנפלו מידי השודדים בדרך מנוסתם מתוך הבית. הם הבחינו שבבית שורר שקט מוחלט. בידיעה שמשפחת טננבאום ידידים שלנו הם מיהרו אליהם להודיע שרצחו את סוניה ויוסטינה (שם אימי בפולין), מבלי לדעת שגם הלה ישנה אצלנו. זההיהמראהשאי אפשרלשכוח, איך נכנסו אלינו פתאוםבצעקות ובכי מרטננבאום ואשתו ואורחיהם, לבושים בפיג'מות, מצפים למצוא אותנו מתים, והופתעו לראות את שלושתנו שכבות בשקט במיטות וקוראות ספרים. אמא החליטה להתלונן על השוד במשטרה הפולנית, ומסרה את שמו של השודד שאני זיהיתי, ושמו של אדם נוסף שדודתי דורקה, אחות אימי, ראתה כעבור שבוע בשוק בוורשה כשהוא מציע למכירה את מעיל הפרווה של אימי. בדרך עקיפין הגיעו אלינו רמזים המלווים באיומים, שאם לא נבטל את התלונה,
25
Made with FlippingBook Annual report maker