סוניה הרטמן - תחנות חיי
העולם התחתון ינקום בנו. כמו כן נודע לנו שהמשטרה הפולנית פעלה למעשה יד ביד עם השודדים. מקרה הפריצה והשוד האלים היה אחד הראשונים בשרשרת המקרים בהם היו חיינו תלויים מנגד, אך הצלחנו להיחלץ מהסכנה. מכיוון שנשדדנו, ומתוך מחשבה שאם השודדים פורצים פעם אחת ולא מוצאים זהב אין סיבה שלא יחזרו פעם נוספת, החליט מר טננבאום שהגיע העת לנסוע לכפר קודניי בו גדל על גדת נהר הבוג, במטרה להימלט מפולין הכבושה אל עבר ברית המועצות החופשית. איש עדיין לא ידע מה יקרה ליהודים בפולין שנה אחר כך. שנים אחר כך, כשכבר הייתי פה בארץ, נודע לי מפי שלמה, בנו של מר טננבאום, שהגיע ארצה אחרינו, איך הצליח טננבאום להוציא אותנו מפלניצה בזמן מלחמה, ולהביא אותנו עד לכפר הולדתו הסמוך לגבול הרוסי. שלמה בנו סיפר שלאביו היה חבר טוב, פולני שעבד בתחנת הרכבת. אותו חבר הלך פעם ברחוב ובלי לשים לב לא פינה את המדרכה לקצין גרמני כפי שנדרש; בתגובה אותו גרמני נתן לו סטירה. בעקבות זאת אמר החבר הפולני לטננבאום: שמע, אם אני כפולני חוטף סטירה מגרמני בגלל דבר כזה, אני משער שהחיים שלכם, היהודים, לא יהיו קלים. אתם צריכים למהר להסתלק מכאן. לאור מה ששמענו שנעשה בגרמניה היו גם לנו סימנים לאכזריות של הגרמנים; כי , שנה בלבד לפני שפרצה המלחמה, הנאצים גרשו מגרמניה חזרה לפולין 1938 ב את כל היהודים שעברו לשם; הם חזרו כפליטים חסרי כל, ואמא שלחה אותי פעם עם סיר אוכל למשפחה כזאת שגרה בפלניצה בתנאים לא תנאים. טננבאום הצליח בעזרת אותו חבר הפולני להשיג קרון משא כדי להעלות אליו את משפחתו ואותנו, והקרון נרתם לרכבת הנוסעת לכיוון ברית המועצות. כאשר עלינו לקרון לא הסכמתי להיפרד מהחתולה שלי, שכמובן לאחר כמה דקות השתוללה, קפצה מהקרון וברחה. ברכבת זו נסענו במשך מספר שעות מזרחה עד שהגענו לעיר ביאלה פודלסקה.
26
Made with FlippingBook Annual report maker