סוניה הרטמן - תחנות חיי

אנשים יוצאים ובידיהם סירי לילה. לשם מה שלחו לשם דווקא משלוח של כלים אלה? לאלוהים ולפקידים במוסקבה הפתרונים. התחלנו את חיינו בכפר ווקבאט. אבא הביא מידי פעם 1940 בשלהי הקיץ בשנת כוס חלב מהרפת. אמא, שנולדה בכפר בפולין, ידעה יפה לזהות פטריות אכילות או רעילות. בקיץ הלילות היו קצרים. אמא קמה בארבע בבוקר, כשכבר עלה השחר, והלכה ליער לאסוף פטריות ופירות יער כמו פטל, אוכמניות ועוד; הרבה פירות יער שאיני יודעת את שמם בעברית, והרבה סוגים של פטריות אכילות, תוספת חשובה למזון שלנו. בעונת הסתיו, כאשר הציפורים נודדות דרומה אל ארצות החום, ראינו פתאום שעל אדן החלון עומדת ציפור גדולה. הבחנו שאינה מסוגלת לעוף, כנראה בגלל כנף שבורה. כאשר פתחנו את החלון הציפור נכנסה לחדר, ושהתה אצלנו כל החורף. האכלנו אותה וטיפלנו בה, ועם בוא האביב שחררנו אותה. התחלתי ללמוד שם בבית ספר, שבו רקשתי כיתות: ב' וד'. לא יכולתי ללמוד בכיתה ד' כי בפלניצה סיימתי רק כיתה ב'. התחלתי ללמוד בכיתה ב' פעם נוספת, הפעם בשפה הרוסית. די מהר קלטתי את השפה, אבל כאשר הצטרפתי לכיתה קרה דבר מביך ודי מבדח, שלא אשכח: המורה הסבירה משהו, ושאלה אותי ברוסית אם אזכור? אבל בפולנית הפירוש הוא לשכוח; אמרתי נייט - לא - כלומר שאשכח. המורה חזרה והסבירה, שאלה שוב אם אזכור, ושוב עניתי נייט. עבר קצת זמן עד שהבנו ששתינו לא משדרות על אותו גל. . כשהטמפרטורה 1941 איכשהו עברנו בשלום את הקור המקפיא בחורף בשנת 35 מעלות סגרו את בית הספר למשך כמה ימים, אבל במינוס 40 ירדה למינוס מעלות עדיין למדנו. הבתים באזור נבנו מבולי עץ שנכרתו ביער. לבניית הקירות הניחו בול עץ על גבי בול עץ, ואת הרווחים ביניהם מילאו וסתמו בעשב, שבתוכו התפתחו פרעושים עוקצים ומוצצי דם; זו היתה צרה צרורה, כי באותה תקופה לא היו חומרי הדברה. כדי להתגונן מהפרעושים הציבו את רגלי המיטות בתוך צלוחיות מים. אבל הפרעושים טיפסו על הקירות ועלו אל התקרה, ומשם צנחו למטה על המיטות. כדי

45