סוניה הרטמן - תחנות חיי
פעם הועברה קבוצה בסירה אל הספינה שזרקה עוגן בים. מהסירה עלינו נחפזים במעלה סולם צר ותלול אל הסיפון. זו היתה ספינת דייג גדולה. ממשטח הסיפון ירדנו בזריזות במדרגות המובילות בתלילות מטה אל אולם גדול בבטן הספינה, בו הותקנו כמה קומות של דרגשי עץ, בחלל שנועד במקור להובלת סחורה, בעיקר דגים כמובן. למטה עמד בחור נוסף מארגון הבריחה שהורה לנו לעלות לדרגשים ולשכב על הצד, כדי שידחסו כמה שיותר אנשים. עלינו על הדרגשים ונשכבנו כל הבנות על הצד זו ליד זו. עשרות אנשים נדחסו לדרגשים בצפיפות גדולה ככל שהתאפשר. לפני שנים מצאתי את המידע אודות עולים. 273 הספינה במוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה; שם נכתב שהיו בספינה שם הספינה היה סילביה, אבל ביום שיצאנו מאיטליה נודע על נפילתם של הל"ה בדרך לגוש עציון, ולכן נתנו לספינה את השם העברי: הל"ה גיבורי גוש עציון. הכול נעשהבחשאי, אסורהיהשהבריטים יגלו פרטיםעלההפלגה. ספינתנו הפליגה לכיוון דרום איטליה. מאוחר יותר נודע לנו שהיינו אמורים לפגוש באזור העיר בארי אוניית מעפילים גדולה, שיועדה לצאת מנמל מרסיי בצרפת, אבל האנגלים תפסו אותה. הדבר נודע לנו מאוחר יותר. לא ידענו שספינת דייג קטנה כשלנו לא נועדה לשייט ארוך בים התיכון, אבל כאשר הגענו לקצה "המגף האיטלקי" הבחנו שהספינה מסתובבת במקום או נעה קדימה ואחורה. הקפטן של הספינה וכל הצוות שאיתו היו איטלקים, אבל האחראי על ההפלגה היה בחור ישראלי, וכך גם "הגדעוני" - האחראי על הקשר האלחוטי עם הארץ. אחר כך נודע לנו שהיה קשר והתקיימה התייעצות בין האחראי על הספינה לבין ההנהגה בארץ ישראל, והם שהורו לו לצאת לשייט בים התיכון. את השייט הארוך והמטלטל, שנמשך שישה עשר ימים בצפיפות נוראה, אי אפשר לשכוח! בין השאר גם משום שהיה על הספינה מזון לשלושה ארבעה ימים בלבד, שיספיק רק עד שנפגוש את האונייה שיצאה מנמל מרסיי. כשהתברר שהמפגש בים לא יתקיים, חילקו את המזון למנות קטנטנות וכך גם את מי השתייה, כדי שיספיקו לכולנו.
77
Made with FlippingBook Annual report maker