סוניה הרטמן - תחנות חיי
עד לחוף". המילים חדרו לתודעה והלב נחמץ. נגוז כל שביב תקווה, וכאילו משהו נשבר בתוכנו. הונף כבר דגלנו הלאומי בליווי עמידת דום ושירת התקווה. הפנינו מבט לאונייה המלווה, אוניית קרב ענקית עליה הבטנו עם צביטה בלב, וגם בקנאה מסוימת על שכלל לא התנדנדה, בעוד "הגיגית" שלנו "רקדה" עם כל גל. בראותנו את האויב העצום, נמלאנו שנאה, שגדלה עם חוסר האונים שלנו שגבר כל רגע. "השמרטפית" שלנו לא עזבה ולו לשנייה. בהמשך התחילו חיילים בריטים לקפוץ אל סיפון הספינה, וניסו למצוא את הצוות המוביל; אבל עוד קודם, לאחר שהתגלינו על ידי מטוס הסיור, המדריכים שלפו מהחבילות שלנו חולצות כחולות עם שרוך לבן, והקברניט האיטלקי והצוות שלו לבשו חולצות של השומר הצעיר. האנגלים חקרו אך לא הצליחו לגלות מי הם אנשי הצוות. אצלנו בספינה לא התגלתה התנגדות פיזית למעצר על ידי הבריטים. למעשה , והם לא היו 20 רק הקבוצה שלי היתה מאורגנת; אבל המבוגר בין הבנים היה בן לוחמים גדולים. השאר היו עולים שבאו כנראה מהונגריה, כי דיברו בשפה שאנחנו לא הבנו. דיברנו רק בינינו לבין עצמנו. עברית איש מאיתנו לא ידע. אבל הרבה קודם התמרדנו בגלל המחסור במזון; לא כל כך הבנו מה קרה. רק בקפריסין נודע לנו; "הגדעוני" אסף אותנו ונזף בנו: חרפה בושה, ככה מתנהגים השומר הצעיר?! ואז הסביר לנו שהאוכל שנועד רק לשלושה ארבעה ימים היה צריך להספיק לכל המסע. כאשר התקרבנו עוד לחופי הארץ, מול נמל חיפה, עלינו לסיפון ושרנו את המנון התקווה. היה בינינו ספורטאי, שקפץ לים במטרה להגיע לחוף בשחייה, אך כמובן שהורידו סירה למים ותפסו אותו. בנמל חיפה העבירו אותנו לאוניית בריטית, . 55 והשיטו אותנו לנמל פמגוסטה בקפריסין, ומשם במשאיות למחנה מעצר בקפריסין שיכנו אותנו במחנה אוהלים. מדריכים מארגון ההגנה הכינו אותנו לקראת המלחמה בארץ ישראל; לימדו אותנו קפ"פ - קרב פנים אל פנים עם מקלות, ותרגילי סדר. ידענו כבר שהאנגלים הודיעו שיעזבו את הארץ בקרוב, ב- בחודש מאי. 15
79
Made with FlippingBook Annual report maker