סוניה הרטמן - תחנות חיי
בעמדה, כשלראשי כובע פלדה, ואני לבושה במכנסיים קצרים וחולצה קצרה, כי בקיץ חם מאוד בעמק הירדן. בחדר היו לי כמה דברים שקיבלתי מאמא עוד באיטליה, כולל טבעת זהב ובגדים. אבל אמרתי לעצמי: אני לא הולכת לחדר, יהרגו אותי בדרך. השארתי הכול ויצאתי. עליתי למשאית עם אחרוני העוזבים. לא יכולנו לצאת צפונה לכיוון צמח ודגניה, אלא רק בכביש דרומה אל עבר המושבה מנחמיה. משם עלינו להרים לכיוון המושבה יבניאל, כשאנו עוקפים ממערב את דגניה וכנרת. המשאית נסעה לאט מאוד בחושך ללא אורות, אבל בכל פיתול בדרך נאלץ הנהג להדליק את הפנסים כדי לא ליפול לתהום, ובאותו רגע נחתו סביבנו פגזים; מזל שלא נפגענו. אותנו, חברי הגרעין, הביאו לקיבוצים כפר מסריק ועין המפרץ. איני יודעת לאן הגיעו חברי הקיבוץ, אבל הנשים עם הילדים פונו קודם, וכבר שהו בביטחון במלון על הכרמל בחיפה. כעבור מספר ימים לוחמי הפלמ"ח כבשו חזרה את משטרת צמח. כבר בהגיענו לשער הגולן גייסו שלושה בחורים לגדוד עמק הירדן. רשמו על פתקים את שמות הבנים, ושלושה עלו בהגרלה: ישעיהו (שייקה) קרמר, יוחנן ביטרמן ויעקב שרבשטיין. כאשר עלה בגורל שמו של משה סוק, בחור מגמגם, אמר שייקה מזכיר הקבוצה כי לא ראוי שנשלח להגנת עמק הירדן בחור שמתקשה בדיבור, והתנדב להחליף אותו. כאשר הסורים כבשו את משטרת צמח, שייקה נהרג. בצמח נלחמו מגויסים שהגיעו ממקומות שונים. חלקם נהרגו במשטרה וחלקם במהלך הנסיגה. אלה שלא נהרגו במשטרה נסוגו תחת הפגזה לכיוון דגניה. יוחנן ביטרמן חצה את הכביש בין צמח לדגניה, נכנס לכנרת, שחה עד מוצא הירדן, והצטרף למגיני דגניה. כאשר יעקב שרבשטיין זחל עם הנסוגים לכיוון דגניה תחת הפגזה, ניגש אליו קצין סורי, הסתכל בו ואמר: אתה צעיר מדי למות, והוא נלקח בשבי. אנחנו לא ידענו על כך. היו עוד הרוגים שלא ידענו את שמם, ונקברו בקבר אחים. חשבנו שיעקב ביניהם, ולאחר שחזרנו לשער הגולן הגענו לקבר ולאזכרה בדגניה. כעבור מספר חודשים, לקראת הסתיו, הגיע אלינו מיעקב מכתב באנגלית שנשלח מהשבי, וכך נודע לנו שהוא חי.
90
Made with FlippingBook Annual report maker